ביטוח חיים

ביטוח חיים WOW, כי החיים שלך יקרים מדי מכדי לאבד אותם לטרול מערות.

כמה זמן יעבור לפני שחברות שמפעילות שרתי MMORPG יכניסו למשחקים שלהם אלמנט של מוות, ובמקביל אלמנט של ביטוח חיים בתשלום, שיאפשר לשחזר את הדמות?
מישהו רוצה להמר?

החוק למניעת עישון

אתמול יצאתי למסעדה עם חברים (Meat-bar), ותמהתי למה הושיבו אותנו באיזור של המעשנים. ברגע שנפל האסימון שאין יותר איזור מעשנים במסעדה, שמחתי מאוד. אחרית הימים ממש.
בדרך כלל אני בעד לתת לאנשים כמה שיותר חופש, בגלל זה אני כל כך מודע לנושא הפרטיות בכלל וברשת.
אבל כשמדובר בעישון, אני נגד לתת לאנשים את החופש לעשן במקומות ציבוריים.
איך אני מיישב את הסתירה הזו עם עצמי?
זה די פשוט בעצם, אני תופש עישון במקום ציבורי כמעשה אלים של חדירה למרחב של כל מי שמסביב, וצפצוף עליהם.
הנזק הבריאותי מפריע לי הרבה פחות מאשר הסירחון הדביק שסיגריות יוצרות, סרחון שנדבק בקירות, בבגדים בעור ובשיער.
מעשנים בעצם מכריחים את מי שמסביב לנשום את עשן הסיגריות.
מעשנים שמים את עצמם בעמדת עליונות אוטומטית על הסובבים אותם, מי שזה מפריע לו מוזמן לבקש מהם להפסיק והם ישקלו את בקשתו בהתאם למצב הרוח שלהם.
ומי שמתבייש? ומי שלא יכול לדבר (תינוקות למשל)? ומי שמעשן בעצמו במקומות אחרים ולא מרגיש שיש לו זכות לבקש?
כולם יעדיפו פשוט לא לבקש.

יהיו לחוק הזה הרבה תוצאות חיוביות. חלק גדול מהמעשנים, כולל אלו שנעמדים על בריקדות בפייסבוק (כן, כל שרי הממשלה בפייסבוק, והם בודקים את הלך הרוח של העם יום יום!) יעשנו פחות, וזה יעשה להם רק טוב, ויותר חשוב – זה יעשה לסובבים אותם רק טוב, וכמובן שזה יעשה רק טוב לעובדים במסעדות ופאבים וכו' (למה להם לא מגיע לנשום אוויר נקי בעבודה?).

אגב, מעניין לקרוא מסמך של הממשלה שמתאר את הנעשה במדינות אחרות נכון ליולי 2006 (זהירות, קובץ וורד).

זה מה שיוקס חושב על אותו דבר, יוקס הוא חבר וותיק שפתח בלוג, בקרו אותו – הוא מהחבר'ה הטובים.

האינטרנט הוא הרשת החברתית

גוגל יוצאים עם OpenSocial, API חדש שבא לחבר בין רשתות חברתיות שהיו סגורות בעבר לאפשר כתיבת ישומים חברתיים שירוצו על מגוון רשתות חברתיות.
השאלה היא למה בכלל צריך רשתות חברתיות?
כבר היום האינטרנט הוא מעין רשת חברתית, הבעיה המרכזית היא המגוון בצורת השמירה והגישה אל המידע שטמון בו.
ליותר ויותר אנשים יש היום אתר אישי, והמגמה הזו מתגברת מהר מאוד.
לא טבעי מאוד שאתר האישי יכיל גם מידע על מי החברים שלי, יאפשר להשאיר לי הודעות, וכו'?
לכאורה, כבר היום כל הדברים האלו אפשרים, למשל:
* אני מריץ שרת דואר שמאפשר לשלוח לי דוא"ל
* אני מריץ שרת Jabber שמאפשר לצ'וטט איתי
* הגרגרן שלי מספר את מי אני קורא.
העניין הוא שמדובר בשרותים שונים, ואין סטנדרט אחיד שיאפשר למישהו שמכיר רק את האתר שלי לשלוח לי הודעה, או לצ'וטט איתי, או לבדוק מה אני קורא או האם יש לי חברה. (כמובן בהנחה שאני מעוניין לחשוף את המידע).
רשתות חברתיות באות לתת מעין סטנדרט כזה, כל רשת בתוך עצמה:
כשאני נמצא ברשת מסויימת, קל לי לחפש אנשים ברשת, קל לי לשלוח הודעות לאנשים או לצ'וטט איתם, קל לי לראות את פרטי הפרופיל שלהם וכו', אבל ברגע שאני עובר לרשת אחרת הכל משתנה.
הממשק של הרשת החברתית מכתיב לי את צורת העבודה, ובנוסף אנשים מופיעים בכמה רשתות עם פרטים ברמת עדכון שונה ואני צריך לזכור שFooBar ברשת אחת הוא בעצם JohnDoh מרשת שניה.
הנסיון של גוגל לפתור את הבעיה הוא להפוך את צורת הגישה למידע שנשמר ברשתות החברתיות לסטנדרטית, ובכך לאפשר לכל אחד לכתוב ישומים שרצים מעל המידע שנשמר ברשתות החברתיות האלו, אבל הוא בא לפתור בעיה אחרת: איך נכתוב ישומים שירוצו על יותר מרשת חברתית אחת.
מה שאני מציע לעומת זאת זה לפזר את המידע עצמו מחדש: במקום שכולו ישב בשרתי פייסבוק, או בשרתי לינקדאין, הוא ישב במאות אלפי שרתים, ששייכים למאות אלפי אנשים שונים.
אם ניקח דוגמא טריויאלית: אין ספק לאף אחד שנפח ההודעות שעוברות בכל יום בדואר אלקטרוני רגיל הוא משמעותי הרבה הרבה יותר מנפח ההודעות שעובר בכל הרשתות החברתיות יחד. הסיבה לכך היא שמדובר בפרוטוקול וותיק ומקובל, ושעובד למעשה בשיטת P2P, בלי ליצור צוואר בקבוק בצורת אתר אחד שמחזיק את כל הדואר בעולם או שמאפשר לחפש את האימייל של אנשים לפי השם שלהם. במילים אחרות: סך נפח השמוש באימייל לא מוגבל על ידי העומס המקסימלי ששרת מסויים מסוגל לשאת, ובנוסף השימוש באימייל הוא חופשי לגמרי במובן שלא צריך להרשם במקום מרכזי כדי לשלוח ולקבל אימייל. (ולפני שאתם אומרים שצריך לפתוח חשבון אימיל בשרת: זה נכון, אבל אתם יכולים להריץ את השרת בעצמכם, אתם לא צריכים טובות מאף אחד).
נניח שהמידע שהיום אני חושף על עצמי ברשתות חברתיות היה מרוכז רק באתר שלי, בצורה סטנדרטית שתאפשר לתוכנות לתשאל את השרת שלי לגבי:
* כבר לא צריך לתחזק 30 פרופילים שונים ברשתות חברתיות שונות, הכל יהיה במקום
* פתאום ברור איפה נמצא המידע עלי: בשרת שלי (שמייצג אותי ברשת)
* פתאום יש לי שליטה על המידע שלי, אם אני מחליט להפסיק לפרסם משהו, אני לא תלוי בחסדים של ספק מסויים כדי למחוק את המידע.

אפשר לראות ניצנים של הגישה הזו בפרוטוקול XFN, בפרוטוקול XMPP (של Jabber) וכמובן בפרוטוקול OpenID אבל למעשה הגישה הזו היא המשך טבעי של הגישה שהביאה את האינטרנט למה שהוא היום.
ההבדל המרכזי הוא שהשרותים הוותיקים הם לא פרסונליים, ולא ממוקדים בבן אדם.
בנוסף, אין דרך סטנדרטית לתחקר שרת מה השרותים שהוא מציע, והאם הוא מייצג אדם מסויים.

כדי ליצור רשת חברתית, צריך מספר רכיבים:
* לכל חבר ברשת צריכה להיות זהות (לפחות אחת).
* היחס בין חברים ברשת צריך להיות גלוי (באינטרנט היום היחס הזה נגזר מלינקים, אבל זה לא מספיק).
* צריכה להיות דרך ליצור קשר עם חברים ברשת ולחקור את המידע שהם מעוניינים לחשוף על עצמם.

לזהות יש שתי רמות:
1. איך אני מוצא חבר מסויים.
2. איך אני מוודא ומאמת מסרים מהחבר (מניעת התחזות)
אם נגדיר, שכמו באימייל וכמו בJabber, החבר מאופיין על ידי משהו בצורת אימייל (user@domain), אז קל למצוא את החבר.
אם נגדיר גם שבמערכת שלנו לכל חבר חדש אוטומטית זהות דיגיטלית (מפתח פרטי וציבורי), אז קל לאמת ולוודא מסרים.

יחס בין חברים ברשת:
רשימת חברים גלויה יכולה להפוך את הרשת לגן עדן לספאמרים.
אם מניחים שזו בעיה שיכולה להפתר, אז רשימת חברים גלויה תהפוך את הרשת לשימושית מאוד.

זה על קצה המזלג.
פרוטוקולים פתוחים שמאפשרים את זה (ועוד) יכולים להוציא את כל האוויר מכל הרשתות החברתיות, כי כל אחד יוכל להריץ שרת שמפעיל מיני רשת חברתית בשביל עצמו ומי שרוצה, וכל הרשתות האלו יתפקדו כרשת חברתית אחת.
הפרוטוקולים הפתוחים יאפשרו התממשקות מכל מני תוכנות למערכת הזו, לא רק מאתר לאתר.

למה אני שונא סלולארים של מוטורולה

מפתחי ג'אווה שמפתחים למכשירים סלולאריים הם עם די מסכן, יש בעיות שונות ומשונות במכשירים מסויימים, ואם אתם רוצים שהישום שלכם יעבוד בכל המכשירים צפויה לכם דרך קשה ומייגעת.
ללא ספק, החברה שמייצרת את המכשירים השנואים ביותר עלי אישית היא מוטורולה.
למרות שהמכשירים החדשים של מוטורולה (RAZR2-V9 שמריץ לינוקס, V6 ואפילו V3) הם מכשירים חזקים, עתירי זכרון ועם תקשורת נתונים מהירה מאוד, הם עדיין שנואים במיוחד.
איך זה?
הבעיה עם מוטורולה, היא שלמרות שהם מייצרים מכשירים עם חומרה מצויינת, התוכנה שלהם היא לא פחות מפיגוע רב נפגעים.
הבעיות מתחילות בממשק מעצבן ולא אינטואיטיבי (נסו לקבוע דף בית לדפדפן, או להעלות אפליקציית ג'אווה דרך הכבל USB), וממשיכות במגוון באגים במכשירים.

HTTP 100
HTTP 1.1 תומך בקוד תגובה 100, שאומר לקליינט להמשיך לקרוא הלאה. השרת יכול לשלוח את זה אם הוא רוצה אחרי שהוא קרא את הכותרות של הבקשה, והלקוח אמור להמשיך את הבקשה אוטומטית בצורה שקופה למתכנת.
הבעיה היא שמוטורולה לא עובדים לפי הפרוטוקול, ומחזירים לאפליקציה את הקוד 100, ומשם התגובה האמיתית של השרת כבר אבודה.
יש פתרון שמצליח לעקוף את הבעיה הזו, והוא האק בקנה מידה בין לאומי. לא משהו שהייתם מכניסים לאפליקציה (ולשרת) אם לא היו מאיימים עליכם שיחליפו את המכשיר האישי שלכם למוטורולה.

כתיבה של קבצים בRAZR2
RAZR2 הוא המכשיר החדש ביותר של מוטורולה, והוא מריץ לינוקס. לכאורה, הזדמנות פז למוטורולה להוציא תוכנה פחות מסריחה.
איכשהו, מוטורולה הצליחו ליצור באג בכתיבה של קבצים בשימוש בFileConnection.
הבאג ממש ביזארי, וגרם לכך שלפעמים קבצים שתכתבו לא יכתבו כמו שצריך למערכת הקבצים.
הבאג מופיע בעיקר כשוכתבים "הרבה" נתונים במכה, למשל:
[code lang="java"]
byte buf[] = new byte[20000]; // create buffer
for (int i = 0; i < buf.length; i++) buf[i] = (byte) i; // populate with some crap FileConnection conn = (FileConnection) Connector.open("file:///..."); // open file connection OutputStream out = conn.openOutputStream(); // open output stream out.write(buf); // write buffer to file // cleanup out.close(); conn.close(); conn = (FileConnection) Connector.open("file:///..."); // open file connection again InputStream in = conn.openInputStream(); // read, you are in for a surprise [/code] פתרון שעובד לבעיה המוזרה הזו הוא לכתוב את הקובץ בכמה חתיכות יותר קטנות, למשל: [code lang="java"] private void writeChunked(byte[] buffer, OutputStream out) throws IOException { final int MAX = 4096; int offset = 0; while (offset < buffer.length) { int chunkSize = (buffer.length - offset > MAX ? MAX : buffer.length – offset);
out.write(buffer, offset, chunkSize);
offset += chunkSize;
out.flush();
}
}
[/code]

ממשק לעיון בקבצים
מוטורולה לא מספקים ממשק לעיון במערכת הקבצים על הפלאפון, רק משהו מוגבל שמאפשר גישה לתמונות ומדיה בלבד.
זה מראה שהם מפחדים מהמשתמשים שלהם, ולא סומכים על מערכת ההפעלה שלהם שתעמוד בפני משתמש חקרן.
אם במכשירים מהדור הקודם אפשר איכשהו לעיין בקבצים באמצעות MIDWay הזוועתית (תוכנה לניהול של מכשירי מוטורולה), בגרסאות החדשות (לינוקס) זה לא עובד עדיין.

הגבלות משאבים מגוחכות
במוטורולות למיניהן, אין אפשרות לפתוח יותר מארבעה חיבורי רשת בו זמנית. זה אולי נשמע הרבה, אבל זה לא.
הרבה ישומים נאלצים להתעקם בגלל המגבלה הזו.

בעיה נוספת היא שאי אפשרת לפתוח יותר מ14 קבצי קול בו זמנית (ליתר דיוק, 14 Players).
אפליקציות שמנגנות אפקטים קוליים טוענות בדרך כלל את הצלילים מראש כדי לנגן אותם מהר בעת הצורך. במוטורולה החליטו ש14 זה מספיק, מה שמכריח אפליקציות עתירות סאונד לקפוץ דרך חישוקי אש נוספים.

חוסר יציבות
זה אולי ישמע כמו התבכיינות, במיוחד למפתחי סלולארי שרגילים לקריסות (BREW, Symbian), אבל קל מאוד לגרום למכשירי מוטורולה לקרוס.
מספיק לפתוח ולא לסגור יותר מדי קבצים. במקום לקבל איזו שגיאה סבירה, המכשיר זורק במקרה הטוב "IOException : native error" ובמקרה הפחות טוב פשוט נתקע לחלוטין.

תמיכה במקשים
שינאה מיוחדת גורמת התמיכה במקשים במכשירי מוטורולה.
הקודים של המקשים שונים מהקודים של יצרני סלולאר אחרים, ואם על זה אני מוכן לסלוח, אני הרבה פחות סלחן כשמדובר בהבדלים בקודי הלחיצה בין מכשירי מוטורולה שונים, כשלפעמים ההבדל היחיד בינהם הוא מאיזה ספק נרכש המכשיר.
זה בהחלט גורם לצער ויגון לא מבוטל למפתחי משחקים.
בעית מקשים נוספת היא התמיכה הצולעת במצב שהמשתמש לוחץ על שני כפתורים בו זמנית.
במכשירים מסויימים, למשל V9m, האפליקציה מקבלת שני ארועי "מקש נלחץ" וארוע יחיד של "מקש שוחרר", במכשירים אחרים בכלל לא מקבלים ארועים על הכפתור השני שנלחץ.

התממשקות למחשב
מוטורולה עדיין לא הבינו שחיבור בממשק של מודם (פקודות AT) פס מהעולם, וישום הניהול שלהם – MIDWay (המשוקץ) מתחבר למכשיר ממש כאילו הוא מודם. מי שזוכר את המחלות של מודמים (מה הערוץ הCOM? מה הBaud rate? שיט, העכבר לא זז, שיט הCOM נתקע וצריך לאתחל את המחשב) ירגיש כמו בבית.
ההתקנה של ישומי ג'אווה היא ממש מציקה:
כדי להתקין, צריך לחפור בתפריטי המכשיר למצוא אפשרות נסתרת שמעבירה את המכשיר למצב טעינת ג'אווה, להפעיל אותה, ורק אז לחבר את הכבר נתונים (אם הוא היה מחובר כבר, צריך לנתק אותו! Serenity now!).
דבר מעצבן נוסף הוא שברגע שמחברים את המכשיר למחשב עם הכבל, ישום הג'אווה הפעיל – אם יש כזה, מושהה מיד ואי אפשר להריץ אותו.
למה? כי מוטורולה עושים כל מה שהם יכולים כדי לעלות למפתח הנואש על העצבים.

בלוטות'
התמיכה בבלוטות' במכשירי מוטורולה חלקית ביותר, ולא מאפשרת פעולות טרויאליות כמו התקנה של תוכנת ג'אווה דרך בלוטות', או עיון בקבצים שעל המכשיר.
כמיטב המסורת, לקראת שנת 2008, מוטורולה עדיין חוסמים את המשתמשים ואת המפתחים מכל דבר שמזכיר נוחות עבודה מול מכשירים אחרים.

יש לציין שיצא לי לעבוד עם מכשירי מוטורולה לראשונה לפני ארבע או חמש שנים, וכבר אז שנאתי אותם פחות או יותר מאותן סיבות.
מוטורולה הוציאו כמות מפחידה של מכשירים מאז, אבל לא תיקנו תקלות שמישות בסיסיות בשיטת העבודה עם המכשירים.

סיכום
אין ספק בליבי שמוטורולה מנסים, אבל משום מה הם לא מצליחים.
אולי המפתחים שלהם לא יוצלחים, ואולי יש בעיה בתרבות הארגונית שלהם שמונעת מאנשים לזהות או להגיב לחרא שהם מייצרים.
בכל מקרה, התוצאה זהה.
אני שונא את מוטורולה.

איך חצי פיצ'ר זה יותר גרוע מאפס פי'צר

הנה דוגמא מהעולם האמיתי למצב שבו מימוש חלקי של פיצ'ר יכול לעצבן את המשתמשים הרבה יותר מאשר חוסר מימוש.
דואר ישראל מנסה לקצר את הזמן מרגע המשלוח של דואר רשום עד הקבלה, מה עושים? מדווחים לסניף המקבל על המשלוח עוד לפני שהמשלוח התקבל, ואז מספרים לנמען הסופי שיש לו דואר.
כדי למנוע מצב שבו הנמען מגיע לקחת את הדואר לפני שהדואר הגיע לסניף יש סימון שמאפשר לסניף לציין שדבר הדואר יגיע מחר בעשר או ביום ראשון בעשר (אם החבילה נשלחה ביום חמישי או שישי).
הבעיה מתחילה כשמישהו שוכח (מתעצל) למלא את אותו סעיף, והלקוח מקבל הזמנה לקחת את הדואר יום קודם, ולמחרת בבוקר – לפני שהחבילה הגיעה בפועל – הוא בא לאסוף אותה, ואומרים לו שהדואר יגיע רק בעשר.
מכיוון שלפחות הדוורים באיזור שבו אני מחלק (או סניף הדואר, אני לא בטוח אחריותו של מי זה) מתעצלים למלא את הפרט הזה, כל פעם שמגיע לי דואר רשום אני מתוזז לדואר רק כדי לגלות שהוא לא באמת הגיע.
לפעמים הפרטים חסרים, ואז הלקוח מניח בצדק שהדואר בסניף; לפעמים הפרטים שגויים, למשל אם מסומן V בשדה של "יגיע ביום ראשון בעשר" כאשר ההודעה על פריט הדואר נמסרת ביום ראשון, ואז הלקוח מניח בצדק שהדואר יהיה בסניף ביום ראשון אחרי עשר, רק שהוא טועה וזה בעצם ביום שני אחרי עשר.
המצב הזה הרבה יותר גרוע מבחינתי מאשר המצב שבו מוסרים לי על קיום הדואר רק אחרי שהוא מגיע באמת, אפילו אם באופן קבוע אני אקבל את הדואר יום אחרי, כי הזמן שלי לא יבוזבז בנסיונות שוא לקבל דואר שעדיין לא הגיע.

מד מהירות

בעקבות שרשור התגובות עם דב, עלתה השאלה הבאה:
למה אין גוף אובייקטיבי שבודק בשיטתיות (בצורה אוטומטית) את ספקי האינטרנט הגדולים בארץ וחושף נתונים סטטיסטיים על מהירות התקשורת של הספקים השונים?

גוף כזה יבדוק, עבור כל ספק אינטרנט, מספר רב של פעמים ביום (אולי כל שעה) את הדברים הבאים:
מדידת מהירות הורדת קובץ משרתים מהירים בארץ ובעולם.
מדידת מהירות שליחת קובץ אל שרתים מהירים בארץ ובעולם.
מדידת זמני פינגים אל שרתים מהירים בארץ ובעולם.
מדידת זמן הורדת קובץ פופולארי בפרוטוקול ביט-טורנט (הנקודה הזו קצת בעייתית, צריך קובץ קבוע שישאר בזמינות גבוהה כל הזמן).
בנוסף, אפשר לכלול גם בדיקות זמינות של השרותים של חברות האינטרנט עצמן, למשל שרתי הDNS, הדואר והפרוקסי שלהם.

הנתונים יאספו לבסיס נתונים, ותתאפשר גישה אליהם דרך האינטרנט.
בדף הראשי יהיה שקלול של התוצאות ב30 הימים האחרונים, כך שכל משתמש יוכל לדעת מי ספק האינטרנט שהיה הכי מהיר בתקופה הזו, אבל משתמשים מתקדמים יוכלו לגשת לנתונים המפורטים אם ירצו:
למשל גרפים שמשווים בין הספקים השונים בכל קטגוריה על פני כל שעות היום או גראפיים שבועיים, חודשיים ושנתיים.

היתרונות של המערכת די ברורים: משתמשים שרוצים לבחור ספק אינטרנט יוכלו לבחור את הספק המהיר ולא להתסמך על דיעות לא מבוססות של חברים.
דבר כזה יצור לחץ על ספקי האינטרנט לקנות מספיק רוחב פס כדי לא לבלוט לרעה וכדי לא להצטייר כמו שמשקרים ללקוחות שלהם.

עלויות:
1. עלויות חומרה ראשונית: להערכתי כ6000-7000 שקלים.
2. עלויות תקשורת, תלוי במספק הספקים שיבדקו ובחבילה שתבדק. אם נניח בדיקה של החבילה הסטנדרטית במהירות 1.5 מגהביט על גבי תשתית ADSL, מדובר בסדר גודל של לא יותר מ150 שקל לחודש לכל ספק אינטרנט (כולל התשתית). אם נבדוק את שלושת ספקיות האינטרנט הגדולות נגיע לכ450 שקל בחודש עבור תקשורת לצרכי בדיקה.
אפשר להוזיל על ידי שימוש באותו חיבור ADSL לכל הספקים, אבל אז לא יהיה אפשר לבצע בדיקות תקשורת בין הספקים עצמם.
בנוסף, יהיה צורך באירוח של השרת (לא משנה אצל איזה ספק, כי הבדיקה תתבצע דרך הADSL ולא דרך הקו המהיר), להערכתי מדובר בעוד כ500-400 שקל בחודש. אפשר להוזיל את העלות הזו משמעותית על ידי שימוש בשרת Shared hosting שיכול לשבת אפילו בחו"ל ושיקבל נתונים מהשרת הבודק שישב בארץ).

הבעיה המרכזית היא של מימון, בנוסף, מי שמפעיל את המערכת צריך להיות אובייקטיבי, מכאן שאסור שהיא תהיה במימון של ספקי האינטרנט עצמם.
איגוד האינטרנט הישראלי בהחלט יכול להיות הגוף שיתחזק ויממן את המערכת: דבר כזה נופל בתחום האחריות שלו, והוא נתפס כאובייקטיבי.

כביש רחב, גשר צר

עידן מאנקדוטות כותב שאולי הגיע הזמן לתמחר אחרת את הגישה לרשת, בטענה שרוב פס הוא משאב מוגבל, ושלא יתכן שכמות קטנה של משתמשים שמנצלים את רוחב הפס שלהם ב100% יפגעו בכל שאר המשתמשים.
זה נשמע הגיוני, אבל למעשה רוחב פס הוא לא משאב מוגבל.
רוב פס אפשר לייצר, יש מאין.
זה לא מים או קרקע שלא משנה מה תעשה, הכמות שלהם סופית.
הטכנולוגיה של העברת נתונים במהירות גבוהה מתקדמת כל הזמן. חיפוש זריז העלה את זה.
ברגע שרוב הפס של המייל האחרון קפץ מ33.6 קילוביט ל1500 קילוביט (או הרבה יותר), אין ברירה אלה לשדרג את שאר התשתית בהתאם.
מאז ומעולם ספקי שירות האינטרנט עובדים על שיטת הoverbooking, מתוך הנחה מוצדקת – שרוב המשתמשים לא ישתמשו בכל רוחב הפס כל הזמן.
יש איזה שהוא מקדם, נקרא לו U, שלפיו אפשר להעריך מה תהיה צריכת רוחב הפס של משתמשים שמנויים לסך הכל של Y ג'יגה בייטים לשניה.
(זה לא כל כך פשוט, כי משתמשים שמנויים על החבילות המהירות נוטים לנצל את רוחב הפס בצורה יותר מלאה, וכמובן שיש שעות יותר עמוסות מאחרות).
הפריחה של שיתוף הקבצים משנה את התמונה, ואותו U משתנה איתה.
חברות אינטרנט שמתמהמהות בקניית עוד רוחב פס כך שיעמדו בU הנוכחי גורמות לפגיעה בכל המשתמשים שלהן.
אבל האשמים בפגיעה באיכות השירות הם לא אותם משתמשים "אגרסיביים" שבסך הכל משתמשים במשאב עליו הם שילמו, אלא ספקי שירות האינטרנט שלא דאגו למספיק רוחב פס שיוכל לשרת את המשתמשים שלהם ברמות הצריכה הנוכחיות.

כתבות חדשות, עיתונאים מיושנים

לפעמים ג'ון דבורק פשוט מדבר שטויות.
בכתבה מתורגמת בטמקא, דבורק כותב שאף מערכת הפעלה היום לא מסוגלת לתמוך בריבוי הליבות, ואך מגדיל ומציע שימושים לליבות המיותמות.
נראה שהוא מנסה להיות מצחיק, אבל זה לא מסתיר את הבורות שלו.

קודם כל, הטענה שמערכות ההפעלה לא משתמשות בליבות הנוספות היא מגוחכת. בוודאי שהן משתמשות.
כל מערכות ההפעלה של מייקרוסופט החל מNT תומכות בריבוי מעבדים, וריבוי ליבות נראה למערכת ההפעלה בדיוק כך : ריבוי מעבדים.
בנוסף, כל מערכת מבוססת יוניקס (לינוקס, מק, BSD) תומכת בריבוי מעבדים/ליבות כבר שנים רבות מאוד.

הניצול הוא פשוט, מערכת ההפעלה תבחר מעבד לכל תהליך (process) ועליו הוא ירוץ.

עכשיו לכיף האמיתי, רשימת המטלות שדבורק מקצה לליבות המובטלות:

תחזוקת הכונן הקשיח
תחזוקת הכונן הקשיח צורכת משאבים של.. הפתעה – הכונן הקשיח. בכוננים קשיחים מודרניים המעבד ממש לא מתאמץ כדי לבצע פעולות קלט/פלט על הכונן הקשיח.
לומר שאפשר להקצות לכך מעבד זה אווילי כמו להקצות רכב כדי לעשות סיבוב השקיה בגינה.

איתור ווירוסים ותוכנות ריגול
שוב, רוב עבודת האיתור תהיה עתירת קלט/פלט (סריקה כל ג'יגה בייטים של קבצים כדי לחפש רוגלות וכו'), לכן אין שום הגיון בהקצאה של מעבד יעודי לעניין.
לגבי בדיקה של תוכנות בזמן שהן רצות:
כדי שהיא תהיה אפקטיבית, הבדיקה צריכה להתבצע לפני שהתוכנה מתחילה. אין הגיון בלהפעיל ווירוס, ואז לגלות אחרי 30 שניות שזה ווירוס ושצריך לסגור אותו. מכאן שאין אפשרות למקבל את פעולת הסריקה של תוכנית עם ההרצה שלה.

הזרמת וידאו מYou tube
דבורק מציע שליבה אחת תראה סרטים אידיוטיים מYou tube לנצח.
למרות שהליבה המשועממת תשמח על ההצעה, אין שום הגיון בהקצאה של מעבר עבור הזרמה של ווידאו. הסיבה היא ששוב, הפעולה היא פעולה עתירת קלט/פלט. כלומר, רוב העבודה היא עבודה של הורדה של הווידאו, מה שמשתמש במשאבי הרשת וכמעט ולא צריך מעבד.
הפענוח של הווידאו עצמו אומנם צורך משאבי עיבוד, אבל אין טעם לבצע אותו לפני שהמשתמש צופה בווידאו ולכן הפעולה הדומיננטית תהיה הורדת סרטים שלא צורכת כמעט משאבי עיבוד.

הזרמת וידאו ממצלמת רשת, שימוש במסרים מיידיים והפעלת בוטים בסקנד לייף
סוף סוף דברים שצורכים קצת כוח עיבוד, אבל למה דווקא אלו?
למה לא כתיבת מסמך בוורד או אופן אופיס, גלישה באינטרנט, בדיקת דואר, רינדור של סרטונים תלת מימדיים או קידוד של מוסיקה לMP3?
מערכת הפעלה תשתמש בליבות הפנויות למה שהיא תמצא לנכון, ועדיף שג'ון דבורק ישתמש בליבות הפנויות שלו למשהו יותר שימושי מאשר לחרטט קשקושים פסאודו מדעיים וסמי מצחיקים.

פוד, ג'יימס פוד.

כמה דברים מעניינים ששמעתי לאחרונה:

פודקאסט מצויין מהיוצר של Children of the gods, שמתאר איך יוצרים פודקסט עם אפקטים ברמה קולנועית. מאוד מעניין, גם אם אף פעם לא חשבתם על תהליך היצירה והמיקסינג של אפקטים.

פרטיות והדחף הטוטליטרי, הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה של קורי דוקטורו על פרטיות.

חוק חסימת האתרים

נבחרי הציבור לא מפסיקים להפתיע ולחדש, והפעם – הצעת החוק של ח"כ אמנון כהן.
למי שבדיוק חזר מהירח, אמנון כהן מציע לחסום אתרי "מין, הימורים ואלימות" מכלל הגולשים, למעט מבוגרים שיבקשו מפורשות להסיר את החסימה.
בנוסף, הח"כ הנכבד מציע זיהוי ביומטרי (טביעת אצבע) כדי לזהות את הגולש.
יש כל כך הרבה בעיות עם ההצעה הזו, שקשה אפילו להתחיל.
הדבר שהכי מפריע לי הוא שבשם הצדקנות החרדית, החופש שלי ושלכם נפגע.
לא מדובר במושג מופשט, אני לא צריך ולא רוצה שח"כ אמנון כהן פלמוני יחליט בשבילי לאיזה אתרים אני יכול להכנס, ואני במיוחד לא מוכן שספקית אינטרנט תחזיק מידע שיכול לזהות אותי לפי טביעת אצבע (!), וכן – אני יודע שזה רק hash, אבל זה שקול לצורך העניין.
אני לא מוכן אפילו להכנס לדיון לגבי הנזק שזה גורם לילדים, יש דרכים אחרות לפתור את זה והבלוגוספירה מלאה בהצעות טובות, למשל:
* העברת המחשב הביתי לסלון, שם הילדים יהיו תחת פיקוח בזמן שהם גולשים.
* חיוב ספקיות האינטרנט לספק שרות סינון אתרים (בתשלום) למי שמעוניין.
* יצירת מסלול גלישה מצונזר ומאובטח לחרדים רכי לבב ששמים זין על הפרטיות והחופש שלהם. (אם להם לא איכפת, מי אני שאזיז אצבע בשבילם).

גל מור הניף את דגל המאבק, ומציע להציף את נבחרי הציבור בדרישות להפיל את הצעת החוק בתאריך קרוב להצבעה (התאריך לא ידוע עדיין).

gideon3.jpg