כתבה בגלובס:
משרד התקשורת הנחה את ספקי האינטרנט לוודא שבמערכותיהם לא מועברות שיחות בינלאומיות ב-VOIP, תוך עקיפת המפעילים הבינלאומיים המורשים, בעקבות תלונות שהתקבלו בנושא.
לדברי המנכ"ל אבי בלשניקוב, פעילות כזו גורמת נזקים כבדים לבעלי הרישיון לשינוע שיחות לחו"ל ובחזרה. רוב החברות כבר דיווחו למשרד כי הן עומדות בתנאי הרישיון, וכי ככל הידוע להן, אין במערכותיהן שימוש כזה.
משרד התקשורת מדגיש כי המדובר בספקים פירטיים המחכירים קו נתונים ומפיצים כרטיסי פרי פייד, בדרך כלל לעובדים הזרים, ולא קישורים בין מחשבים.
לאן הגענו.
המנכ"ל הנכבד, אבי בלשינקוב, שהשכלתו הטכנית מסתכמת בשליטה בתפעול טוסטר, מכריז שזה גורם נזקים כברים לבעלי הרשיון לשינוע שיחות לחו"ל ובחזרה.
זה קצת עצוב, שאנשים חסרי הבנה טכנית מנסים לתקוע מקלות בגלגלי הטכנולוגיה והקדמה, בשם אינטרסים של אי אלו חברות שמסתמן שאין להן זכות קיום.
זה מאוד פשוט – מי שמוכר מוצר מסויים (שיחות לחו"ל) במחיר גבוה יותר מהמחיר שהופך למחיר המקובל (חינם), שילך למכור פלאפל במקום.
דברים משתנים – ומי שלא משתנה איתם נכחד. תשאלו את הדינוזאורים.
ואגב, לטענה שהם רק מנסים לעצור ספקים פירטיים, ולא חיבורים בין מחשבים אין בסיס טכני.
אין הבדל משמעותי בין חבילת מידע שעוברת בסקייפ ובין חבילת מידע שעוברת באיזו שהיא תוכנת VOIP אחרת, או, לצורך העניין – לחבילת מידע כלשהי.
אין אפשרות לחסום חלק מהמידע – או שחוסמים הכל, וזה אומר לסגור את האינטרנט בישראל, או שמשאירים את זה פתוח.
כל נסיון לחסום תעבורה מסויימת בלבד נדון לכשלון:
אם החסימה תתבסס על פורט מסויים – אז אפשר לשנות פורט (אפילו באופן אקראי).
אם החסימה תתבסס על זיהוי של חבילות המידע, אז אפשר לשנות פרוטוקול, או, יותר פשוט, להצפין את הכל.
זה לא תמיד קל, אבל זה תמיד אפשרי, אם יש אפשרות להעביר משהו, אז יש אפשרות להעביר הכל.
לסיכום, אני מסכים עם הכותרת בגלובס – משרד התקשורת נלחם בתחנות רוח.
כואב לחשוב שאני מממן אותם במיסים שאני משלם.
