בעקבות הפוסט הזה בזגוגיות, נזכרתי במשהו.
היום בבוקר, באופן לא מפתיע, היה לי דואר זבל בתיבת הדואר האמיתית, זו שבכניסה לבנין.
אם חושבים על זה, זה ממש דואר זבל, כי הוא באמת הולך ישר לזבל (בגלל זה יש פח זבל ממש ליד התיבות דואר, לא?).
בכל אופן, חשבתי לעצמי, שאם אני, וכל אחד שמקבל כזה דואר, יתקשר לשולח הדואר, זה יהיה מעניין.
שיחה לדוגמא:
א: שלום, מדבר עמרי.
ב: איזה עמרי?
א: עמרי. רציתי להודיע לך שקיבלתי את הדואר!
ב: איזה דואר?
א: הגעתי לפיצה חצילון?
ב: כן.
א: יופי. אז הדואר שלך הגיע.
ב: לא זוכר ששלחתי, מי אמרת שאתה?
א: עמרי. שלחת לי דואר.
ב: מה כתוב שם?
א: כתוב שיש לכם פיצה עם חצילים.
ב: אהההה, זה! זה לא דואר אישי.. רוצה להזמין?
א: לא, אני שונא חצילים.
ב: אז מה אתה רוצה?
א: בדיוק מה ששאלתי את עצמי היום בבוקר, כשקיבלתי את הזבל שלך.
< ניתוק>.
אם מספיק אנשים יעשו את זה, אולי משהו יקרה.
יערות הגשם עוד יודו לכם. לעבודה.
תמיד רציתי לעשות את זה אבל חשבתי על בזבוז האנרגיה שזה גורם כי הרי לא תשכנע אנשים להפסיק לשלוח את השטויות האלה.
גם היום, כשיש מליון דרכים לסנן דוא"ל זבל אנשים שולחים אותו (אולי אף יותר מבעבר).
הנקודה היא כזו:
אם אני לבד אלחם, אז זה חסר טעם.
לעומת זאת, אם אפילו 5% ממי שמקבלים זבל, יטרחו להודיע שהם קיבלו אותו, ויבזבזו אפילו חמש דקות לשולח – המחיר הכולל של השליחה יעלה, ולכן נקבל פחות זבל.
לא שאני משלה את עצמי שזה יעבוד, צריך קמפיין רציני בשביל לפצוח במבצע "המציק למציק פטור", לא איזה פוסט בבלוג.
נראה לי שמהיום היום אני אאסוף כמה פרסומות מהדואר האמיתי ואתחיל להתקשר גם אני.
מעניין אם זה יעבוד על ישראכרט? :\
את המגנטים של הפיצה והאינסטרלטורים אני דווקא אוהבת. אפשר להדביק עליהם גזירי עיתון ולשים על המקרר. שמיש.
טוב, זה לא תמיד רע.
אפילו אני שומר איזה תפריט פיצה או שניים לעת חרום – אבל בגדול, 99.9% מהדואר הלא אישי בתיבה הוא זבל מוחלט.
אני לא מקבל דואר זבל, כי:
א. אני גר בקריית יובל בירושלים, ולא שווה לזבלנים לשלוח עד כאן.
ב. אין לי תיבת דואר (גר ביחידת דיור)
באימייל זה קצת יותר בעייתי, אבל הג'ימייל מאוד חכם.
אתה כן מקבל זבל, פשוט הבעלים של יחידת הדיור מססנן אותו בשבילך.
חוץ מזה, אמרת שאתה עובר למרכז.
חכה חכה.