קטגוריה: אופן-סולאריס

נפתח בדיסקליימר הרגיל:
כן, לא כתבתי מליון שנה, מה תעשו לי?

ב2009 בניתי מכונת אכסון ביתית מבוססת ZFS שהריצה את OpenSolaris.
התצורה של המערכת היא משהו דמוי RAID10:
שלושה זוגות דיסקים, כל זוג הוא מירור, וכולם ביחד מחוברים בRAID 0 ליחידה לוגית אחת.
מכיוון שקניתי דיסקים פשוטים ומעפנים, ציפיתי לאבד כמה במשך השנים וכך היה.
קונפיגורציה כזו יכולה לאבד עד שלושה דיסקים מתוך השישה, אבל רק לא מאבדים שני דיסקים מאותו זוג.
כל פעם שאבד דיסק, קניתי זוג חלופי וניצלתי את ההזדמנות כדי להגדיל את שטח האכסון.

חוץ מזה, מערכת ההפעלה התיישנה: Sun נרכשה על ידי אורקל (ימ"ש), שהפסיקה לפתח את OpenSolaris. הקהילה ניסתה להמשיך ושחררה את OpenIndiana, אבל מתישהו הם ויתרו.
חוץ מזה, אף פעם לא ממש הרגשתי בבית בסולאריס, כל דבר הוא קשה ומעצבן (חוץ מZFS).

לפני חודש חודשיים שמתי לב במקרה ששרת הקבצים מתלונן על בעיות באחד הדיסקים, ושהPOOL עבר לרמה של DEGRADED.
נו טוב, קורה.
קניתי זוג דיסקים בנוהל, 2TB כל אחד, של HGST – חברה שלא שמעתי את שמה עד היום, אבל שחברה הוסטינג שחררה מידע סטטיסטי שמראה שהם הכי אמינים.
הדיסקים עלו כ$65 כל אחד, שזה מחיר מצחיק למדי בשביל 2TB, אבל אני בטח לא מעודכן.

אחרי שהחלפתי את הדיסק הראשון, ZFS התחיל להתלונן שיש עוד דיסק דפוק, למרבה הפליאה בן הזוג של הדיסק הראשון שהתקלקל.
למזלי קניתי שניים, אבל מה – ZFS לא רצה לתת לי לנתק את הדיסק השני הדפוק כי אין מספיק עותקים של הנתונים (מה שיביא את כל הPOOL למצב לא שמיש).
די מוזר, ואחרי נסיונות חוזרים ונשנים לשכנע אותו בדרכי נועם הבנתי שאני לא הולך להצליח, מה שאומר שלראשונה אחרי שבע שנים עם שרת האכסון הזה, איבדתי נתונים.
לא לגמרי, כי למרות המצב המוזר עדיין יכלתי להעתיק קבצים כרגיל, אבל לא ממש היה לי איפה לשים את רוב הסרטים והסדרות אז מחקתי לא מעט.

בקיצור, אם כבר אני הולך לאבד נתונים, הגיע הזמן להפטר מהענתיקה ולהחליף את הOpenSolaris במשהו יותר מודרני.
בימים שבהם שמעתי פודקסטים (עברתי לספרי שמע זה מכבר), שמעתי בFLOSS WEEKLY על FreeNAS.
FreeNAS היא מערכת מבוססת FreeBSD, שנבנתה ממש מסביב לשימוש שאני עושה בZFS:
התלבטתי אם לנסות לינוקס, שהיום כבר תומך בצורה זו או אחרת בZFS, או לנסות את FreeNAS, שהוא בעצם ZFS למפגרים.
בחרתי בFreeNAS, ואני לא מצטער.

קודם כל, האתחול הרבה יותר פשוט, בקונפיגורציה הישנה איתחלתי מהדיסקים עצמם, מה שאומר שמחיצת השורש ישבה בעצמה על אחד המירורים. זה די מסובך להתקין ככה ולא ממש התחשק לי להתעסק עם זה שוב. הפתרון של FreeNAS הוא פשוט להתקין על USB Thumb drive ולאתחל ממנו.
מערכת ההפעלה יושבת עליו, הקונפיגורציה והנתונים יושבים על הדיסקים האמיתיים. הדבר הזה נותן גמישות, במקרה שהולכת מערכת ההפעלה להתקין אותה מחדש זה פשוט מאוד ולא מאבדים מידע.

מה שעוד מאוד נחמד, זה שאת כל הניהול השוטף ניתן לעשות ממשק וובי חזק.
הוא אפילו מאפשר כניסה בSHELL מתוך הדפדפן.
התקנתי ותוך כלום זמן הגדרתי הכל, כולל שיתוף קבצים עם חלונות, MAC, ולינוקס (ספציפית השיתוף עם חלונות אף פעם לא ממש עבד לי עם הOpenSolaris ופה פשוט עבד בקלות דרך הממשק).
הפעם בחרתי בקונפיגורציה של RAIDZ2. מה שאומר שאני יכול לאבד כל שני דיסקים. על הדרך זה גם הגדיל את שטח האחסון הזמין.

הדבר היחיד שהיה קשה קצת היה לגרום לZync לעבוד שם.
עקרונית הוא לא באמת נחוץ כי אפשר להגדיר את מה שהוא עושה דרך ממשק המשתמש. אבל זה יהיה די מסורבל במיוחד אם רוצים לגבות כמה שרתים, לקחת סנפשוטים של הגיבוי מתי שבוודאות הRsync כבר לא רץ, ולהגדיר ערמה של ספריות שלא יגובו עבור כל שרת שמגובה.
החבר'ה בפורומים של FreeNAS לא ממש עזרו, ואלו בIRC היו אפילו עויינים לרעיון שאני מעדיף להשתמש במשהו לשורת פקודה במקום בממשק המשתמש בשביל זה.
בסוף הסתדרתי, האיך בדיוק שווה פוסט שלם אם זה מעניין מישהו.

בשורה התחתונה אני מרוצה, FreeBSD הוא בערך פי מליון יותר ידידותי מSolaris, ואני שמח שנפטרתי מעונשו של זה.

עד הפעם הבאה.

מכונת הOpenSolaris שלי, מכילה שישה דיסקים:
שני דיסקים של 1TB, שניים של 1.5TB ושניים של 2TB.
מאגר האחסון (pool) העיקרי בנוי בעצם משלושה זוגות של דיסקים (או חלקי דיסקים), כך שאם אחד מהם מתקלקל המערכת יכולה להמשיך לתפקד.
החסרונות של הגישה הזו הם שאני מאבד חצי מהנפח, ושאם שני דיסקים מאותו יחידת ראי נופלים איבדתי הכל.
היתרונות הם ביצועי קריאה כפולים, וגמישות בשינויי תצורה. קל להוסיף דיסקים או לשדרג דיסקים קיימים לגדולים יותר.

ההסתברות לכשלון של דיסק מסויים גדלה ביחס ישיר למספר הדיסקים, במהלך השנתיים בערך שיש לי את המערכת הזו, שלושה דיסקים כשלו (!) ובכל זאת עד היום לא איבדתי מידע.
בכשלון האחרון הבחנתי לפני כמספר שבועות : לא הרגשתי בעיות, אבל ראיתי במקרה שZFS מדווח על שגיאה בדיסק, מה שהביא את המאגר כולו למצב degraded, שהוא בהחלט לא מצב שתרצו להשאר בו יותר זמן ממה שחייבים (כי דיסק נוסף שכושל עלול לדפוק את כל הנתונים).
אז נאלצתי להחליף את הדיסק.
הקטע הכי קשה הוא להבין איזה מהדיסקים הפיזיים צריך לנתק.
בפעם האחרונה דאגתי לסמן את הדיסקים במדבקות עם השם שלהם במערכת ההפעלה (למשל c8d0 עבור דיסק 1 בקונטרולר 8) אבל משום מה המדבקות היו קצת לא מדוייקות.
בכל מקרה, אחרי קצת ניסוי וטעיה, מצאתי איזה מהדיסקים הוא c8d1 (הדיסק שדווח כלא תקין).
הרצתי את הפקודה הבאה כדי להוציא אותו מהמאגר, וניתקתי אותו פיזית.
[code]
zpool detach storage c8d1
[/code]
חיברתי למחשב אחר כדי לבדוק עם SpinRite (אין לי מסך מחובר לשרת הOpenSolaris).
SpinRite לא הצליח לתקן אבל ראיתי שSMART מדווח שיש לו המון שגיאות חיפוש (seek) וקריאה.

שלחתי למעבדה וקיבלתי דיסק אחר תוך כמה שבועות.
התקנתי את הדיסק במחשב, והרצתי את הפקודה הבאה כדי לחבר אותו חזרה:
[code]
zpool attach storage c9d1 c8d1
[/code]
הפקודה די הפוכה לפקודת הניתוק הקודמת, רק שהיא מציינת לאיזה דיסק קיים להוסיף את החדש.
אחרי שהוספתי, זה המצב של המאגר storage :
אפשר לראות שמתבצעת פעולת resilver, שבעצם דואגת לסנכרן הנתונים של הדיסק החדש עם הדיסק הוותיק באותה יחידת ראי.

root@iron:~# zpool status storage
pool: storage
state: ONLINE
status: One or more devices is currently being resilvered. The pool will
continue to function, possibly in a degraded state.
action: Wait for the resilver to complete.
scrub: resilver in progress for 0h14m, 0.60% done, 38h34m to go
config:

errors: No known data errors