אתמול יצאתי למסעדה עם חברים (Meat-bar), ותמהתי למה הושיבו אותנו באיזור של המעשנים. ברגע שנפל האסימון שאין יותר איזור מעשנים במסעדה, שמחתי מאוד. אחרית הימים ממש.
בדרך כלל אני בעד לתת לאנשים כמה שיותר חופש, בגלל זה אני כל כך מודע לנושא הפרטיות בכלל וברשת.
אבל כשמדובר בעישון, אני נגד לתת לאנשים את החופש לעשן במקומות ציבוריים.
איך אני מיישב את הסתירה הזו עם עצמי?
זה די פשוט בעצם, אני תופש עישון במקום ציבורי כמעשה אלים של חדירה למרחב של כל מי שמסביב, וצפצוף עליהם.
הנזק הבריאותי מפריע לי הרבה פחות מאשר הסירחון הדביק שסיגריות יוצרות, סרחון שנדבק בקירות, בבגדים בעור ובשיער.
מעשנים בעצם מכריחים את מי שמסביב לנשום את עשן הסיגריות.
מעשנים שמים את עצמם בעמדת עליונות אוטומטית על הסובבים אותם, מי שזה מפריע לו מוזמן לבקש מהם להפסיק והם ישקלו את בקשתו בהתאם למצב הרוח שלהם.
ומי שמתבייש? ומי שלא יכול לדבר (תינוקות למשל)? ומי שמעשן בעצמו במקומות אחרים ולא מרגיש שיש לו זכות לבקש?
כולם יעדיפו פשוט לא לבקש.
יהיו לחוק הזה הרבה תוצאות חיוביות. חלק גדול מהמעשנים, כולל אלו שנעמדים על בריקדות בפייסבוק (כן, כל שרי הממשלה בפייסבוק, והם בודקים את הלך הרוח של העם יום יום!) יעשנו פחות, וזה יעשה להם רק טוב, ויותר חשוב – זה יעשה לסובבים אותם רק טוב, וכמובן שזה יעשה רק טוב לעובדים במסעדות ופאבים וכו' (למה להם לא מגיע לנשום אוויר נקי בעבודה?).
אגב, מעניין לקרוא מסמך של הממשלה שמתאר את הנעשה במדינות אחרות נכון ליולי 2006 (זהירות, קובץ וורד).
זה מה שיוקס חושב על אותו דבר, יוקס הוא חבר וותיק שפתח בלוג, בקרו אותו – הוא מהחבר'ה הטובים.
אני מסכים איתך לחלוטין, ויותר מזה:
אני לא מבין למה מישהו בכלל צריך לבקש ממישהו אחר שיחדול מלעשן. העישון, מעצם מהותו, מערב גם אחרים. בדיוק כמו שזה לא מקובל לעמוד באמצע החדר ולצרוח, אין שום סיבה שייהיה מקובל לעשן, אין אם מעירים לך ובין אם לא.
מה שכן, אני לא רואה סיבה לא להקצות חדר עישון מיוחד, או שמסעדה תוכל להכריז על עצמה כמקום בו העישון מותר. זו זכותם לדעתי הן של בעלי העסקים והן של המעשנים. אם ציבור הלא מעשנים ימשיך להגיע למסעדה שמוגדרת כמסעדה שבה העישון מותר, זו הבעיה שלו.
(אני לא מעשן דרך אגב)
עמרי,
אני לא מבין איך אתה יכול להיות חבר של יוסי. הבן אדם מתכנת ב- ASP.NET. הוא בוגד!! בוגד!!!!
(סתם סתם, לא לקחת ברצינות)
http://www.mono-project.com/ASP.NET
http://www.mono-project.com/FAQ:_ASP.NET
או שגם מיגאל וחבריו הם בוגדים (יש הרבה שטוענים שכן).
יונתן, ומה ימנע מכל מסעדה להכריז על עצמה כמסעדה שבה מעשנים?
מבין, הוא מריץ שרץ חלונות.
נגמרו התירוצים 🙂
"
יונתן, ומה ימנע מכל מסעדה להכריז על עצמה כמסעדה שבה מעשנים?
"
ציבור הלא מעשנים הוא עדיין הרוב (הרוב הגדול לפי הבנתי). אם מסעדות יצהירו על עצמן כמסעדות עישון, ולא מעשנים ימשיכו להגיע אליהן, אז מגיע להם לסבול. זה כלל יסוד במשק פתוח, שבו רובנו מאמינים.
ואם כל המסעדות יעשו את זה, הלא מעשנים יצטרכו לבחור בין לאכול במסעדות ולנשום עשן או לא לאכול במסעדות? כי אני יודע מה הבחירה של רוב האנשים תהיה.
ברור, אבל זה בדיוק העניין:
אם ציבור הלא מעשנים הוא כל כך פסיבי שהוא לא מוכן להימנה ממסעדות של מעשנים ולהעדיף ממסעדות של לא מעשנים, אז זה מגיע לו, לא? האם זה לא חלק מהשוק החופשי?
יש למעשנים מוטיבציה מאוד חזקה לעשן: הם מכורים.
יש ללא מעשנים מוטיבציה לשתוק : הם לא רוצים להתעמת.
מה שיוצא זה שמי שרוצה מעשן, וזה המצב.
לא מעשנים יעדיפו לא להלחם בתחנות רוח ולאכול במסעדה גם אם הם יצטרכו לסבול קצת בשביל זה.
אין שום דבר קסום או מוסרי ב"שוק החופשי", לא לכל דבר זה עובד.
למשל, נניח שבא לי לשדוד בנקים, כי זה מאוד כלכלי. מה השוק החופשי יכול לעשות נגד זה?
משהו קצת פחות קיצוני: נניח שאני מעדיף שעבדים מאפריקה יעבדו אצלי בגינה, כי זה זול ונוח. מה השוק החופשי יכול לעשות פה? מה איכפת לשוק החופשי בכלל?
אין לי ויכוח עקרוני בנושא הזה. לא לגבי העניין הכללי ולא לגבי הנושא הספציפי של העישון.
ניסיתי להעלות נקודה: הציבור הישראלי הוא פראייר מוחלט בכל הנוגע למה שהוא דורש מהנבחרים שלו ומהמשק הכלכלי בו הוא פועל. לכאורה, אם מסעדה תציג עצמה כמסעדה למעשנים בלבד, לא מעשנים אמורים להימנע ממנה.
לכן נשאלת השאלה, עד כמה המדינה צריכה להוביל בייד את הציבור הזה. אם לא מעשנים לא מסוגלים להימנע מללכת למסעדות שמוצהרות מראש כמסעדות של מעשנים ולהגביל עצמם למסעדות שבהן העישון אסור, אני בספק אם הם ראויים להגנה כלשהי. כפי שאני רואה את זה, זה בדיוק מסוג הדברים שהשוק החופשי כן צריך להסדיר.
למה שמסעדה תציג את עצמה כמסעדה למעשנים בלבד?
לא אמרתי שתהיה כזו שתציג את עצמה, אמרתי שלדעתיצ צריכה להיות אפשרות כזו בחוק.
השאלה אם זה ישתלם לה או לא תלוי בציבור המעשנים והלא מעשנים. בפועל אני לא חושב שיהיו הרבה כאלה, אם בכלל.
עוד משהו:
אבל זה בדיוק העניין:
נניח שלציבור המעשנים יהיה חשוב מאוד לעשן במסעדות. אם זה יהיה מספיק חשוב להם, למסעדות מסויימות יהיה משתלם להיות כאלה. אם אנשים שלא מעשנים יגיעו למסעדות האלה, זה יהיה רק באשמתם. אלה חוקי ההיצע והביקוש הבסיסיים.
תודה על הלינק! 🙂
החוק נגד עישון לא בא להגן רק על הלא-מעשנים, לדעתי, אלא גם על המעשנים. זה עדיין לא ברמה של חוקים נגד סמים, אבל עדיין, להגביל מעשנים להרעיל את עצמם בחברה מפחית את כמות הרעל שהם מכניסים לגוף. הם בטח לא רואים את זה ככה, אבל הם עיוורים מעשן. למסעדה או פאב, כשהעובדים שלה יתחילו לתבוע אותה בגלל אישור עישון, זה כבר לא ישתלם. ועובדים ממורמרים לא חסר.
יוסי,
ASP.NET ראוולאז!