פיירפוקס 3 בטא 3

הבטא השלישית של פיירפוקס 3 יצאה, ורשימת השיפורים די יפה.
אבל השיפור הכי משמעותי מבחינתי הוא בביצועים, הדפדפן טס ועד עכשיו לא נראה שהוא מתנפח ודולף כמו פיירפוקס 2.
אל תצפו שכל הפלאגינים יעבדו, אבל זה רק עניין של זמן.

שיפורים ששוה לשים אליהם לב הוא מנהל הסימניות החדש, שמאפשר לתייג סימניות, ומנהל רשימה אוטומטית של האתרים בהם אתם מבקרים הכי הרבה.
עוד שיפור יפה הוא כשמגדילים את הזום – תמונות גדלות עם הטקסט, מה ששומר על התסדיר של הדף.
מוזילה-לינקס פרסם סקירה מקיפה של השיפורים.

ומי שרוצה לשחק קצת עם פיירפוקס 3, אבל בלי לקלקל או להסיר את פיירפוקס 2?
אה, זה קל, אחרי שמוצאים הוראות באינטרנט :).
יוצרים פרופיל חדש עם הפיירפוקס החדש ככה:
[code]
/path/to/firefox -profilemanager -no-remote
[/code]
נניח שנקרא לו beta3test

ואחר כך כדי להפעיל את הפיירפוקס החדש מריצים את:
[code]
/path/to/firefox3 -P beta3test -no-remote &
[/code]

בצורה כזו, שני השועלים לא ידרכו אחד לשני על הזנב ויוכלו לרוץ במקביל בשדות האינטרנט הנצחיים.

מחשב על מפתח

מכירים את התחושה הזו, כשאתם עובדים על מחשב של מישהו אחר?
התחושה שאני מקבל היא שאני לא בבית.
הדואר שלי חסר, הסימניות שלי בדפדפן אינן, תוכנת המסרים המיידיים שלי לא רצה וכו'.
לא הכי נוח, מצד שני – להתקין את כל מה שצריך כדי להרגיש בבית זה בעייתי בכמה רמות:
* זה בזבוז זמן לא קטן להתקין ולהגדיר תוכנות כל פעם מחדש.
* אם תשכחו להסיר הכל, הפרטיות שלכם יכולה להפגע (איזה דואר קיבלתם, לאן גלשתם, עם מי דיברתם? כל זה עלול להשאר על המחשב, שלא לדבר על אפשרות להתחזות לכם).
* זה לא מנומס לעצב מחשב של מישהו אחר בדמותכם.

בדרך כלל אני לא נודד בין מחשבים, יש לי את המחשבים הקבועים שלי, אבל לפעמים כן.
אז מה עושים?

PortableApps.com מגיע לעזרה.
PortableApps מכיל ערמה די רצינית של תוכנות קוד פתוח שהותאמו להפעלה ישירות מדיות אכסון ניידות כמו Disk on key, נגני MP3 או כל כל דבר דומה.
כל התוכנות מאפשרות הרצה ישירות מתוך הספריה, בלי להתקין למחשב המארח, ובלי לזהם או להשאיר עקבות במחשב המארח.
מכיוון שכל הנתונים נשמרים בספריה, לא צריך להגדיר מחדש את התוכנות בכל פעם.
הפיירפוקס שלכם יזכור את היסטורית הגלישה ואת הקוקיז, הציפורעם יזכור את ההגדרות ואת הדואר וכו'.

רשימת התוכנות הנתמכות ארוכה ויפה, וכוללת את FireFox, Thunderbird, Open office, Pidgin, Audacity, FileZilla, Gimp, Putty ועוד הרבה.
למרבה הצער נראה שרק גרסאות החלונות נתמכות, אבל מכיוון שממילא רוב המחשבים הזרים מריצים חלונות זו לא כזו בעיה גדולה.

portable apps

יוניקוד ודגים אחרים

הערה: יש סקר בסוף.

סקירה היסטורית
בראשית היה ASCII (האמת היא שהיו קידודים לפני ASCII אבל הם לא מעניינים אותנו).
אסקי נועד בעיקר לתווים באנגלית, הערך של 'A' הוא 65, הערך של רווח הוא 32 וכן הלאה. ASCII הוא קידוד 7 ביטים, מה שאומר שהוא משתמש ב128 אפשרויות מתוך 256 האפשרויות שנכנסות בbyte.
הבעיה עם אסקי היא שהוא לא כולל תווים של שפות אחרות – קירילית ועברית למשל.

Code page
הפתרון המתבקש הוא להשתמש בערכים 128-255 כדי לייצג את האותיות החסרות.
הבעיה היא שהרבה אנשים חשבו על הפתרון הזה בו זמנית, ומטבע הדברים היו הרבה טבלאות כאלו, לפעמים אפילו כמה בתוך אותה מדינה.
לא נחמד, כי מסמך שנכתב תוך שימוש בטבלא אחת לא הוצג כמו שצריך למי שהשתמש בטבלא אחרת.
בשלב מסויים הוגדרו סטנדרטים על ידי ארגון התקינה האמריקאי (ANSI) , שנקראו Code pages, מה שעזר למנוע הווצרות של טבלאות מיותרות חדשות.
הבעיה העיקרית עם הפתרון הזה הוא שאי אפשר לערבב שפות שמשתמשות בקודים שונים.
בנוסף, הוא נותן פתרון רק לשפות בעלות פחות מ128 אותיות.
באסיה הוגדר תקן בשם DBCS – Double byte character set, שנועד לתת פתרון לשפות האסיאתיות.
התקן הזה השתמש בקידוד באורך משתנה: חלק מהתווים היו באורך בייט אחד וחלק באורך שני בייטים, ובאופן כללי היה מבלבל למדי.

UNICODE
יוניקוד הוא שם הקוד לטבלא גדולה מאוד שמתאימה מספר לכל אות ידועה (וגם כמה משפות מומצאות כמו קלינגונית), מכיוון שיש טבלא אחת לכל השפות – אין בעיה לערבב בין שפות שונות.
מיתוס נפוץ הוא שניתן לייצג כל אות ביוניקוד בעזרת מספר בין 16 סיביות (או במילים אחרות, שיש פחות מ65536 אותיות ביוניקוד).
זה לא נכון, ולמעשה יש ביוניקוד גרסא 4.0 קרוב ל240,000 סימנים, מה שאומר שצריך לפחות 3 בתים כדי למספר את כל התווים ביוניקוד.
מחרוזת ביוניקוד היא בסך הכל סדרה של מספרים, כאשר כל מספר הוא המיקום של אות מסויימת בטבלא.
מקובל לסמן תו יוניקוד בסימן כמו U+0041, כאשר U+ אומר שזה יוניקוד והמספר שאחריו הוא קוד האות בבסיס הקסדצימלי.
לא במקרה, 128 התווים הראשונים ביוניקוד הם בדיוק אותם 128 התוים הראשונים באסקי וברוב קידודי הCode page.
המחרוזת hello ביוניקוד תכתב ככה:
U+0048 U+0065 U+006C U+006C U+006F
אם נשמור את זה, נקבל:
[code]
00 48 00 65 00 6C 00 6C 00 6F
[/code]
או
[code]
48 00 65 00 6C 00 6C 00 6F 00
[/code]
תלוי בשיטת בה אנחנו מקודדים ספרות בזכרון המחשב (Little endian או Big endian).
כדי להבחין בין שתי השיטות ישנה תוספת של התווים FE FF בתחילת מחרוזת יוניקוד (שתראה ככה או הפוך, לפי הEndianness של המכונה).
הסימון הזה נקרא Unicode Byte Order Mark, או בקיצור BOM – והוא גורם ללא מעט צרות לדפדפנים שכתובים רע.

UTF-8
באו האמריקאים ושאלו, מה אנחנו צריכים את האפסים האלו באמצע המחרוזת? הרי המחרוזת תופסת פי שתיים, והם גם מבלבלים תוכנות שמתייחסות ל0 בתור סימון לסוף המחרוזת (מקובל בC וC++).
וככה נולד UTF-8.
UTF-8 הוא שיטה לקידוד יוניקוד בקידוד בעל אורך משתנה.

כשקוראים UTF-8, מסתכלים על התו הראשון ולפי הביטים הראשונים אפשר לדעת בדיוק על כמה בתים האות הבאה יושבת.
UTF-8 הפך לסטנדרט המקובל ביותר לקידוד מחרוזות יוניקוד.

PHP ויוניקוד
PHP התמיכה של PHP 4 ו5 ביוניקוד חלקית ביותר.
מחרוזות בPHP הן בעצם סדרה של בייטים ולא יותר ולמרות שתמיד אפשר להשתמש במחרוזת PHP כדי לשמור מחרוזות בקידודים שונים – רק במקרה שהPHP קומפל עם תמיכה בmb_string יהיו לנו פונקציות מיוחדות לטיפול במחרוזות מרובות בתים.
פתרון נוסף הוא להשתמש בספריה iconv, שמוסיפה לPHP יכולות המרה של קידודים, אבל היא לא מגיעה כברירת מחדל עם PHP ומי שרוצה תוכנה שתוכל לרוץ בקלות בכל מחשב ימנע ממנה.
בPHP 6 שמתבשל לאיטו צפויה תמיכה ביוניקוד, UTF-8 וכל זה, אבל זה עדיין לא שוחרר, ואם לשפוט לפי הקצב שלוקח לשוק לאמץ את PHP5 – אז PHP6 לא יהיה רלוונטי בשנים הקרובות למי שרוצה לשחרר תוכנה שתרוץ בכל מחשב.
מכיוון שהפונקציות הסטנדרטיות בPHP תומכות בעצם רק בקידוד שבו כל אות תופסת בייט אחד, הן יכולות ליצור בעיות מעניינות.
אם תקבלו מחרוזת שמקודדת בUTF-8, נניח "שלום", ותציגו אותה בדפדפן האורך שלה יהיה 4 אותיות. אם תשתמשו בפונקצית הPHP לחישוב אורך של מחרוזות, תקבלו שהאורך שלה הוא 8 תווים, כי כל אות מקודדת בשני בתים.
אם תנסו את אותו דבר על המחרוזת המעורבת "שלום SHALOM", תקבלו שהאורך הוא 8 + 1 + 6 = 15.
לעומת זאת, אם תשתמשו בmb_strlen תקבלו את האורך הנכון.
בעיה נוספת היא בעיה של חיתוך מחרוזות UTF-8.
אם נשתמש בפונקציה wordwrap לחיתוך מחרוזות UTF8, היא עלולה לחתוך אות בין שני הבתים שלה, ובעצם להעלים אותה. לא נעים.
הפתרון שלי היה לכתוב גרסא של wordwrap שעובדת על מחרוזות UTF-8.
אפשר להבין למה מפתחי PHP מתבלבלים כשהם מתעסקים עם מחרוזות בUTF-8.

המרות וקיבועים
למרות שרוב אתרי האינטרנט בימינו השכילו לעבור לUTF-8 לקידוד של מחרוזות, עדיין יש אתרים מסויימים שמשתמשים בקידודים מבוססי Code page. למשל – מנוע החיפוש של Walla מקודד לפעמים את מילות החיפוש בכתובת בקידוד עברית 1255 (עברית חלונות), ולפעמים בקידוד UTF-8. מאוד נחמד מצידם של המפתחים לפחות להעביר את הקידוד כחלק מהכתובת (e=hew לעברית 1255 וe=utf לutf8).
לא חסרות דוגמאות אחרות, בעיקר במנועי חיפוש מקומיים (yandex.ru, mail.ru שמשתמשים בקידוד קירילי 1251) ועוד.
מכיון שאני רוצה שמילות החיפוש יוצגו כמו שצריך בFireStats, צריך להמיר את הקידודים האלו לUTF-8.
הבעיה היא שכאמור – אין תמיכה מובטחת בiconv שמאפשר המרות כאלו, ולכן נאלצתי לכתוב בעצמי ספריית המרות קטנה מקידודי codepage כלשהם לקידוד UTF8. הספריה מסתמכת על טבלאות המרה שאפשר להשיג באתר הראשי של יוניקוד.
הרעיון של הספריה הוא להמיר באמצעות הטבלא את המחרוזת ליוניקוד, ואז לקודד אותה לUTF8.

וזו האגדה על אסקי יוניקוד וUTF-8.

מה דעתכם על המאמר?

View Results

Loading ... Loading ...

רוצה עוד מאמרים טכניים?

View Results

Loading ... Loading ...

קריאה נוספת

Joel on software במאמר מצויין על יוניקוד
מצגת על השרדות עם UTF-8
שאלות נפוצות על יוניקוד וUTF-8 בלינוקס ויוניקס
Unicode Introduction and Resources

קצרים

השרת שמריץ את הבלוג ואת firestats.cc היה למטה במשך 24 שעות.
הבעיה התחילה בנסיון לטפל במהירות בחור האבטחה שהתגלה בלינוקס 2.6 שמאפשר למשתמשים מקומיים רגילים לקבל בקלות גישת root בלינוקס 2.6 שקומפל עם מודול מסויים (שכלול כברירת מחדל בהרבה מאוד הפצות).
הנסיון הסתבך, והיה צריך שאחד ממנהלי המערכת יגיע פיזית למתקן האירוח של השרת, ובגלל זה לקח כל כך הרבה זמן לפתור את הבעיה.

קניתי אוטו, פיג'ו 206 XS, שלוש דלתות עם גג שמש.
כדי להשלים את חויית הנסיעה, הזמנתי נגן MP3 לרכב שתומך בUSB, כניסת Aux דיבורית Bluetooth ועוד.
מקווה לא להתאכזב כשהוא יגיע.

בהמשך לשאלון הדיוידי מהפוסט הקודם, החלטתי לשמוע בעצת העם ולוותר על דיוידי.
במקום, הזמנתי צורב DVD של Asus (הפרש המחירים מכונן DVD רגיל הוא כל כך נמוך שאין שום הגיון בקניית כונן שלא מסוגל לצרוב).
על הדרך הזמנתי עוד כונן קשיח, Seagate Barracuda 500GB SATA II‎ ST3500320AS 32MB ב600 שקל (שזה קצת יותר משקל לג'יגה, מי היה מאמין).

הפוסט המשעשע על הנוסחא לשלום עם איראן מעורר עניין מחודש פה ופה.
נראה שיש גם כמה תגובות חדשות מאיראן 🙂

עוד תקלת רשת מוזרה

בהמשך לפוסט האחרון על בעיות רשת מוזרות, הנה עוד אחת.
אפליקציית ג'אווה שכתבנו עובדת טוב לרוב האנשים, אבל משום מה "נתקעת" בהתחברות לחלק מהאנשים.
בבדיקה, נראה שהאפליקציה מתחברת לשרת, מקבלת תשובה ממנו, אבל לא קוראת את התוכן של התשובה.
בבדיקה מעמיקה יותר, רואים שהאפליקציה ניגשת לשדה הContent-Length של התשובה, ומקבלת משם 1-, מה שמרמז על זה שאין בתגובת הHTTP שדה של Content-Length.
בדיקה קטנה עם WireShark (לשעבר Ethereal) מראה את זה:

[code]
HTTP/1.1 200 OK
Date: Thu, 31 Jan 2008 13:21:24 GMT
Server: Microsoft-IIS/6.0
X-Powered-By: ASP.NET
X-AspNet-Version: 2.0.50727
Set-Cookie: ASP.NET_SessionId=j2hx2qvprzec3u55htsykh45; path=/; HttpOnly
Cache-Control: private
Content-Type: text/html
Content-Length: 20877
[/code]

(המשך התגובה נחתך מחוסר עניין).

אז נראה שהכל בסדר, יש Content-Length בתגובה.
ובכל זאת, אפליקציית הJava מקבלת 1-, ובדיבוג מעמיק אין רמז לContent-Length באובייקט שמייצג את תגובת הHTTP.
אז מה קורה פה?

הצעד הבא הוא לבדוק TCP נקי, בלי טובות של Java בפירסור התגובה.
תוכנית קטנה שמתחברת בTCP לשרת הHTTP, שולחת את הבקשה ומדפיסה את התוצאה מהשרת הפיקה את הפלט הזה:

[code]
HTTP/1.1 200 OK
Transfer-Encoding: chunked
Date: Thu, 31 Jan 2008 13:21:24 GMT
Server: Microsoft-IIS/6.0
X-Powered-By: ASP.NET
X-AspNet-Version: 2.0.50727
Set-Cookie: ASP.NET_SessionId=j2hx2qvprzec3u55htsykh45; path=/; HttpOnly
Cache-Control: private
Content-Type: text/html
————–: —–
[/code]

יש פה כמה דברים שצריך לשים אליהם לב:
1. פתאום יש לנו בתשובה Transfer-Encoding: chunked.
2. מה זה איפה שקודם היה לנו Content-Length? ————–: —– ?? איזה וודו שחור פועל פה?

יש לציין שבזמן שאני מקבל את הנתונים האלו בתוכנית, אני מקבל נתונים זהים למה שראיתי קודם WireShark, כלומר – המחשב מקבל את הנתונים בצורה תקינה, אבל התוכנית מקבלת אותם אחרי טיפול.

כדי לנטרל אפשרות שJava התחלקה על השכל, ניסיתי (בעזרתו של חבר מהעבודה) להריץ תוכנית שעושה את אותו דבר בדיוק, רק שכתובה בC#.
לא במפתיע, התוצאה זהה: אין Content-Length, במקום זה יש שורת מינוסים.
מסקנה, Java לא אשמה הפעם.

אז מה נשאר?
מי משחק בתעבורת הרשת במחשב? אולי זה ווירוס, ואולי זה אנטי וירוס; בכל מקרה מדובר בתוכנה נאלחת.
לא במפתיע, האשם הוא הSymantec Client Firewall, שסורק בזמן אמת את תעבודת הHTTP, מחרבש אותה קלות, ומעביר את הזבל לתוכניות התמימות.
ברגע שנטרלתי את הסריקה שלו את פורט 80, הכל הסתדר.

יש לי משהו לומר למהנדסים של סימנטק:
אתם אינוולידים, מי נתן לכם את הזכות לשבש את התעבורה?
תסרקו, זה בסדר, אבל אין שום הצדקה שבעולם שהתוכניות שקוראות מהרשת יחשפו לשינויים שתרמתם.
אם הייתם עובדים אצלי הייתי משבש לכם את המשכורת.

אם הייתי כותב ווירוסים, הייתי משתמש במידע הזה בכיף כדי לזהות שהמחשב מריץ את הFirewall של סימנטק, שמשאיר עקבות כמו חזיר בחנות בורקסים.

ייעול הכנסת נתונים מנורמלים לבסיס הנתונים בFireStats

במסגרת מקצה אופטימיזציות לFireStats מימשתי מנגנון נוסף לקליטת כניסות.
המנגנון הרגיל בו כולם משתמשים היום בודק שהכניסה לא צריכה להיות מסוננת (כניסה של רובוט ידוע או IP מסונן למשל), ומכניס את הנתונים בצורה מנורמלת.
נירמול בסיס נתונים נועד למנוע כפילויות, מה שעוזר במניעת אנומליות ובחיסכון במקום. בFireStats הנרמול מתבטא בכך שכל כתובת נשמרת פעם אחת בטבלאת הURLים, כל UserAgent בטבלאת הUserAgents וכדומה. כאשר מכניסים את הנתון העיקרי של כל הכניסה, משתמשים במזהה של כל נתון מנורמל.
המשמעות של זה בזמן הכנסת הנתונים היא כזו:
הגיעה כניסה עם כתובת מסויימת, מפנה מסויים ודפדפן (UserAgent) מסויים. לכל אחד מהנתונים האלו מבצעים פחות או יותר את סדרת הפעולות הבאה:
הכנס לטבלא הרלוונטית עם INSERT IGNORE, מה שמונע שגיאה במקרה שהנתון כבר נמצא שם (הטבלאות מוגדרות לא לקבל רשומות כפולות).
בדוק מה המזהה של הנתון שהכנסנו (אם הוא נכנס, אז זה יהיה מזהה חדש, אם לא זה יהיה המזהה שנבחר בפעם הראשונה שהכנסנו את הנתון לטבלא).
לבסוף, הכנס שורה לטבלאת הכניסות תוך שימוש במזהים שמצאנו בצעדים הקודמים.
זה קצת יותר מורכב מזה כי גם צריך לזהות ולסנן כניסות מסויימות כאמור.

כל התהליך הוא איטי למדי.
יצרתי קובץ CSV עם 100,000 כניסות (מfirestats.cc) והשתמשתי בו למדידת הביצועים:
בשיטה של הכנסה מנורמלת של כל כניסה, הקצב מתחיל די לא רע עם 80 כניסות לשניה, אבל ככל שבסיס הנתונים מתמלא הוא יורד עד שמתייצב על 7-8 כניסות לשניה.
למרות שקצב כזה בהחלט מספיק לכל בלוג מצוי, הוא ממש לא מספק לאתרים רציניים יותר או לבלוגיות עתירות בלוגים.

כשהוספתי תמיכה בWPMU בFireStats 1.4, חזיתי (חודשים לפני שביצעתי את המדידות) שקצב הכניסות יכול להיות בעיה בבלוגיות והוספתי שיטה חדשה לקליטת נתונים.
במקום לקלוט את הנתונים בצורה מנורמלת, הנתונים נקלטים לטבלאת כניסות ממתינות בצורה לא מנורמלת עם INSERT DELAYED. המשמעות של הDELAYED היא שבסיס הנתונים מכניס את הנתונים בזמנו הפנוי, ולא מחזיק את הקורא עד שהנתון הוכנס ממש.
עדיין צריך לנרמל את הנתונים, ולכל כתבתי סקריפט PHP פשוט שעובר על הכניסות הלא מנורמלות בטבלא אחת אחת, ולכל אחת קורא לפונקציה הרגילה שקולטת נתונים ומנרמלת אותם, ולבסוף מוחק את הכניסה מטבלאת הכניסות הממתינות. (מנהל המערכת אחראי לדאוג שהסריפט ירוץ בפרקי זמן סבירים, למשל באמצעות cron).
אני שומע אתכם צועקים: כן, אבל זה יהיה איטי לפחות כמו קודם, אם לא יותר!
זה נכון, אבל לפחות זה מאפשר לתזמן את העיבוד של הכניסות לזמנים פחות עמוסים כמו הלילה.
חיסרון נוסף הוא שהמשתמשים כבר לא מקבלים את הנתונים בזמן אמת, אלא נתונים שנכונים נכון לזמן העיבוד האחרון של הכניסות בטבלאת הממתינים.

אחרי שמדדתי את הזמן שדרוש כדי להכניס 100,000 כניסות בשיטה הרגילה, כמובן שמדדתי את הזמן שדרוש בשיטה המעוכבת, שנועדה לשפר ביצועים.
מסתבר שבשיטה המעוכבת, FireStats קולט בסביבות ה1000 כניסות לשניה, אבל המילכוד הוא שהנתונים עדיין דורשים עיבוד כדי שיהיו שימושיים, והעיבוד יקר בדיוק כמו הטיפול הרגיל.

הצעד הבא הוא כמובן לשפר את הביצועים של העיבוד הנ"ל.
כבר מהרגע הראשון שכתבתי אותו, היה לי ברור שדרושה פה אופטימיזציה רצינית, והיה לי גם ברור שהיא תהיה מסובכת.
האופטימיזציה מתבססת על התובנה הבאה:
בתוך קבוצת כניסות שנקלטו בפרק זמן מסויים, יהיו חזרות רבות מאוד של כתובות, מפנים ודפדפנים.
מה אם במקום לטפל בהם אחד אחד, נטפל בהם בקבוצות? נניח 1000 כניסות בכל קבוצה?
במקום 1000 כתובות ו1000 מפנים, יהיו לנו משהו כמו 300 כתובות (שכוללים מפנים).
במקום משהו כמו 1000 דפדפנים יהיו לנו משהו כמו 50 או 100 דפדפנים.
עכשיו נצטרך להכניס את כל מה שחדש לבסיס הנתונים, לחלץ את המזהים שלהם, ולבסוף להכניס את הכניסות עצמן תוך שאנחנו משתמשים במזהים מקודם, רק שהפעם נכניס 1000 כניסות במכה במקום כניסה אחת.
המשמעות של זה היא בעצם לממש את הפונקציה שמכניסה כניסה בודדת – אבל לרוחב, כך שתהיה ברוחב של k כניסות (קבוע כלשהו).
המימוש של זה מורכב, ולמעשה לקח יותר מפי עשר שורות קוד מהמימוש התמים הקודם, אבל הביצועים סוכר:
מעיבוד של 8 כניסות בשניה, עליתי לעיבוד של 600 כניסות לשניה.
שיפור של פי 75!

עכשיו נשאר רק לבדוק נכונות.
אם אני לוקח חבילת כניסות נתונה, ומכניס אותה השיטה המיידית אך האיטית, או מכניס אותה בשיטה המעוכבת אך המהירה התוצאה בבסיס הנתונים צריכה להיות זהה.
לא דומה, זהה.
בהתחלה השתמשתי בmysqldump (תוכנית שמגיעה עם mysql כדי לגבות את בסיס הנתונים) כדי לשמור שני קבצים, מתוך כוונה להשוות אותם.
מסתבר שזה לא היה רעיון כל כך מוצלח, כי היא הפיקה שורות ארוכות מאוד מאוד, שגרמו לרוב תוכנות ההשוואה שניסיתי להתבלבל או פשוט להיות לא שימושיות.
הצלחתי לדעת שיש בעיות, אבל לא הצלחתי לזהות אותן.

אחרי חיפוש קצר מצאתי את phpsqldiff, תוכנת קוד פתוח שמאפשרת השוואה של טבלאות.
phpmysqldiff מסוגלת לומר בדיוק מה נוסף, מה ירד ומה השתנה בין שתי טבלאות, ובעזרתה מצאתי בדיוק מה שגוי ומשם הדרך לפתרון היא די קצרה.

אני שוקל ברצינות להפוך את שיטת קליטת הכניסות הזו לשיטה היחידה, אבל בשביל שזה יקרה היא תצטרך להיות יותר ידידותית למשתמש הפשוט:
למשל אם תהליך העיבוד יתבצע אוטומטית פעם ב10 דקות, ואולי אפילו בכל פעם שמנהל האתר בודק את הסטטיסטיקות.
מימוש כזה יגרום לעסק להיות שקוף, תוך הורדה משמעותית מהעומס על השרת.

זה עדיין לא הסוף של מקצה שיפור הביצועים: אני עדיין צריך לשפר את הביצועים של השאילתות, אבל זה בהחלט צעד חשוב בכיוון.

012 וTorrentLeech

012 סמייל קווי זהב (או איך שלא קוראים להם היום), שנולדו מהרכישה של 012 על ידי אינטרנט זהב נחשדים בזיוף של תעבורה אינטרנט שנועדה לגרום להחרמה של משתמשי TorrentLeech.
בעבר היו לי לא מעט בעיות מהירות עם אינטרנט זהב שהסתיימו כשהתנתקתי מהם.
כבר בעבר חשדתי שאינטרנט זהב משתמשת בטכניקות מסויימות כדי לפגוע בקצב ההעלאה של משתמשים, ואם הטענות של מנהלי TorrentLeech נכונות, אז 012 סמייל קווי זהב (או איך שלא קוראים להם היום) עברו את הגבול הדק שבין ניהול משאבים על גבול הלגיטימי לזיוף נתונים כדי להפיק רווחים, פעולה פלילית ללא ספק.
יש דמיון עקרוני רב בין המקרה של Comcast, שזייפו חבילות RST שנועדו לגרום לצד השני לחשוב שהצד המחובר סגר את החיבור לבין מה שסמייל קווי זהב (או איך שלא קוראים להם היום) נחשדים בו.
הייתי אומר שהפתרון של Comcast יותר מתוחכם טכנולוגית ויותר קשה לזיהוי ושהפתרון של 012 (או איך בלה בלה) יותר גס טכנולוגית אבל יותר נבזי בהרבה.
הסיבה היא שהפתרון של 012 (בלה) נועד לגרום לשרתי TorrentLeech לחשוד שהמשתמש מנסה לגרום לאתר לחשוב שהוא העלה כמויות נתונים גדולות ולא סבירות במטרה לגרום להחרמתו מהאתר.
זו מתקפה מאוד ספציפית על משתמשי TorrentLeech, ואם זה אכן קרה, אני מצפה שכל משתמשי TorrentLeech שמחוברים דרך 012 (בלה) יתנתקו ויעברו לספק שלא חוסם/מגביל/מרמה/משקר/עובר על החוק (עדיין?) כמו בזק-בין-לאומי.

הערה:
הטענה של TorrentLeech לא הוכחה עדיין.

הנה ההודעה המקורית של TorrentLeech:

2008-01-24 – ISRAEL USERS

Unfortunately it seems, that a few Israeli ISPs, are intensionally altering the announces to our tracker of their clients, announcing to our tracker false stats (over 8.000.000 TB of upload and download) in order for these users to be probably banned (and save some bandwidth). We made a script to automatically detect this false announce, and reset the user's account (reset uploaded/downloaded). Although this is NOT a fix, only a temporary solution, we cannot do anything more from our part, since this is not a problem of our tracker. We know that reseting these accounts is not pleasant, but the other alternatives were to ban these accounts or to ban all the Israel Golden Lines ip block (which unfortunately seems very possible in the future, since our tracker gets hammered because of the problem above)
Seems most of the users having this problem use the ISP-> GOLDENLINES

עברית או אנגלית?

הבלוג הזה טכני ברובו, ויקרא על ידי יותר אנשים אם הוא יהיה כתוב באנגלית.
השאלה היא מה דעתכם בנדון, קוראי היקרים מפז.
(תסלחו לי על העימוד של הסקר, יכול להיות שהוא יהיה לא רלוונטי בקרוב 🙂 )

אם הבלוג יעבור להיות בלוג באנגלית, תמשיכ/י לקרוא?

View Results

Loading ... Loading ...

חור אבטחה מובנה בUPNP

UPNP היא טכנולוגיה שנועדה לפשט את התהליך של הוספת שרתים ונקודות קצה לרשת. אחד השימושים הפופולריים של UPNP הוא לאפשר קידום פורטים אוטומטי.
נניח שיש לכם רשת מקומית קטנה מאחורי NAT (תצורה מאוד נפוצה בימינו, כמעט כל מחשב שמחובר לאינטרנט דרך נתב מהווה בעצם רשת מקומית כזו), ותוכנת שיתוף באחד המחשבים רוצה לאפשר התחברות אליה מבחוץ.
לפני UPNP, התוכנה לא תוכל לעשות את זה בעצמה, ומנהל המערכת (או המשתמש התמים שקנה את הנתב) יצטרך להגדיר את הנתב "ולפתוח פורטים", או ליתר דיוק – לקדם פורטים מסויימים אל המכונה הספציפית.
היום רוב הנתבים תומכים בUPNP, מה שמאפשר לתוכנת השיתוף למצוא את הנתב, לגלות שהוא תומך בקידום פורטים, ולבקש ממנו בדרכי נועם לקדם למחשב עליו היא רצה חבילות מידע שמגיעות לפורטים מסויימים.
מאוד נוח, הכל פשוט עובד.
הבעיה היא שUPNP לא כולל אימות (כי אחרת המשתמש היה צריך להגדיר שם משתמש וסיסמא בנתב לצרכים האלו, ולתת לתוכנת השיתוף את שם המשתמש והסיסמא, דבר לא נוח בעליל!) ולמעשה מאפשר לכל תוכנה שרצה של מחשב בתוך הרשת לבקש קידום פורטים בלי בקרה מיוחדת ובצורה שקופה ונסתרת מהמשתמש.

הבעיה מתחילה כהמשתמש מריץ תוכנה בלי להבין אפילו שזה מה שהוא עושה.
למשל, אתם גולשים לתומכם באינטרנט, בטוחים שהתוכנה היחידה שאתם מפעילים היא הדפדפן, אתם נכנסים לדף כלשהו שמציג אנימציית פלאש.
הופ, הרצתם תוכנה חיצונית.
לא הפלאש, אלא האנימציה עצמה.
בצורה דומה הפעלה של ישומון ג'אווה היא בעצם הפעלה של תוכנה חיצונית בתוך הרשת שלהם. במקרה של ג'אווה המצב עוד יחסית בסדר כי רק ישומונים חתומים יכולים להתחבר לשרתים אחרים מזה שהם ירדו ממנו (ישומים חתומים הם נדירים למדי כי כדי לחתום יש לרכוש חתימה מסמכות שורש כמו Verisign או Thawte, מה שעולה כמה מאות דולרים לשנה ויאפשר זיהוי של מקור הקוד).
לעניין, פלאש מאפשר התחברות לנתב ובקשה לקידום פורטים, בנוסף UPNP מאפשר בנתבים מסויימים לשנות את שרת הDNS של הנתב, מה שיכול לאפשר תכמון של המשתמש ברמות בלתי נתפסות.

מכיוון שכל נתב שנרכש בשנים האחרונות מתהדר בתמיכה בUPNP שמופעלת בדרך כלל כברירת מחדל, הבעיה די חמורה.
מומחי אבטחה מנסים לשכנע אנשים מזה שנים שנתב NAT הוא לא Firewall, אבל רוב האנשים לא מבחינים בהבדל. מבחינתם אם הם מאחורי נתב הם בטוחים והנתב הוא זה שיספוג את ההתקפות.

אז זהו, שלא.
למעשה, ווקטור ההתקפה הזה מנצל את האמון שאנחנו רוכשים למחשבים בתוך הרשת.
למשל, שרותים מקומים רבים מאפשרים התחברות מהמחשב המקומי בלבד (ובודקים שההתחברות מגיעה מהמחשב המקומי). הפעלת פלאש תמימה (ונסתרת) יכולה לעקוף את ההגנה הזו בקלילות (ואם פלאש עדיין לא תומך בקישוריות UDP/TCP, הוא בטח יתמוך בגרסאות הבאות).

מומלץ לנטרל את התמיכה בUPNP בנתב שלכם.

ההתקפה הודגמה בGnuCitizen.