מלון, בן 17 שנתפס נוהג במהירות של 62 מיילים לשעה בכביש של 45 מיילים לשעה, טוען להגנתו שמכשיר הGPS שלו טוען שלא נסע מהר מדי.
מסתבר שאביו החורג – שריף בדימוס, התקין ברכב של הבן מערכת GPS שנועדה לגלות אם הבן נוסע מהר מדי, ולאן הוא נוסע (הלכה הפרטיות).
מבדיקה של הנתונים עולה שהבן לא נהג מהר מדי באיזור בו הוא נתפס.
שוטר מהמחוז אמר לAP (סוכנות הידיעות המדווחת) שGPS הוא מבוסס לווין ויכול להיות שהבן נסע מהר בחלון בין מדידות (שיכול להגיע גם ל60 שניות).
מנסיוני, מערכות GPS מודרניות מפיקות מיקום לפחות פעם בשניה, אז הטיעון של השוטר לא ממש מחזיק מים.
כדי לחשב מהירות, מספיק לשמור מיקום וזמן דגימה, ומשם בקלות לחלץ את המהירות הממוצעת של התנועה בין שתי הדגימות. (לא צריך לעשות את זה און-ליין, אפשר לבצע את החישובים במחשב רגיל אחר כך).
דגימה של פעם בשניה היא די והותר כדי לתת מדידת מהירות אמינה.
לדעתי GPS יפיק נתוני מהירות הרבה יותר אמינים מרוב מצלמות המהירות, שמתבססות על טכניקות בעיתיות למדי וידועות בחוסר הדיוק שלהן.
אז איך עושים כזה?
היום קל מתמיד לכתוב תוכנה כזו תוך שימוש במכשיר סלולארי לא מתקדם במיוחד, שמתחבר לGPS Bluetooth (או לחילופין מכשיר שמכיל GPS מובנה), דוגם את המיקומים ופעם בכמה שעות שולח את הנתונים שהצטברו לשרת שלכם.
שם ישמשו כנתונים שיוכלו להוכיח את חפותכם במקרה הצורך (אבל לעולם לא את אשמתכם כי אף אחד לא צריך לדעת ששמרתם נתוני מהירות).
Wicked.
