הבלוג הזה הוא לא פוליטי במיוחד, מדי פעם הזכרתי עניינים שנוגעים למדיניות הפנים של ישראל בדברים שקשורים לפרטיות, מאגרים ביומטרים וכדומה – אבל לא נראה לי שאי פעם ממש דיברתי על פוליטיקה בין לאומית.
אני אחרוג ממנהגי הפעם.
בגדול אני לא מאוד פוליטי, אבל הדעות שלי הן די במרכז. אני מבין שצריך להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, ואני גם מבין שמותר ורצוי להשתמש בכוח כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל.
המשבר בין ארצות הברית לישראל מטריד, במיוחד לאור העובדה שאירן מתקרבת בעקביות לנשק גרעיני.
נראה כאילו אובמה החליט לכופף את הממשלה בארץ ולכפות עלינו הסכם עם הפלסטינים.
יהיה מי שיגיד שהגיע הזמן שזה יקרה, אבל מה שמפריע לי במיוחד פה זה שאובמה מתנהג בטיפשות, ואת המחיר של הטפשות שלו אנחנו נשלם.
כשאובמה יוצר משבר פומבי, חד שמסלים במהירות עם ישראל, ומעמיד לה דרישות בלתי מתפשרות כתנאי מקדים למשא ומתן, דרישות שהפלסטינאים לא חשבו אפילו לדרוש כתנאי מקדים – הוא גורם להקצנה בעמדות הפלסטינאים ובכך מרחיק ולא מקרב הסכם.
כשהוא מונע משלוח נשק חודר בונקרים שישראל מבקשת כדי שתוכל לתקוף את איראן, ומצד שני מאפשר לאירן לפתח נשק גרעיני בלי הפרעה בזמן שהעולם מתלבט אם להטיל סנקציות או לא, תוך שנשיא אירן אומר שוב ושוב שישראל תושמד בקרוב – המסר שהוא מעבר הוא שארצות הברית מוכנה להקריב את ישראל לאיראן כדי שלא תאלץ להכנס למלחמה נוספת (אחרי אפגניסטן ועיראק).
הוא גורם לממשלת ישראל להבין שאין בעצם על מי לסמוך בנושא איראן, ושאולי בעצם הגענו למצב שבו היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית גורמים לנו ליותר נזק מתועלת.
אובמה לא יכול להתייחס לישראל כאילו היא חלק מארצות הברית, כי היא לא.
ישראל היא מדינה ריבונית, והנסיון לכפות על ישראל באגרסיביות להתיישר לפי הקו האמריקאי עלול להתפוצץ לאובמה בפנים.
הבעיה היא שכנראה אובמה החליט כבר שהוא מוכן לפגיעה משמעותית מאוד ביחסים בין שתי המדיניות.
מה שבטוח זה שהוא לא מתנהג כמו ידיד שרוצה בטובתנו, אלא שהוא מנסה לגרום לפתור את הבעיות שלו על חשבוננו.
איך שלא נהפוך את זה, זה לא יגמר טוב.
אם ממשלת ישראל תתקפל, הריבונות שלה תפגע והמעמד שלה בעיני המדינות השכנות יפגע מאוד.
ונניח והתקפלנו, אני סקפטי מאוד אם נוכל להגיע להסכם עם הפלסטינים אם את המשא ומתן נתחיל מאיפה שאובמה רוצה שנתחיל.
אם ממשלת ישראל לא תתקפל, היחסים אם ארצות הברית ימשיכו להדרדר, עד איפה אני אפילו לא רוצה לחשוב.
לא תהיה לנו ברירה אלא לתקוף באירן בלי הגב של ארצות הברית.
המשמעות של זה עלולה להיות מתקפה גרעינית על איראן, שתגרום לניתוק היחסים עם כל השכנים שלנו (מצריים וירדן) ומלחמה עם כל השאר (איראן, סוריה, לבנון, הפלסטינים).
כשאובמה זכה בבחירות, אחוז התמיכה בו היה 69%', לפני כשבועיים הוא היה 46% על פי האתר הזה.
אני חושב שאחרי הימים האחרונים הוא ירד עוד יותר, ונראה לי שאובמה הולך להיות הנשיא האמריקאי הראשון מזה הרבה מאוד זמן שלא יזכה לקדנציה שניה. כגודל הציפיות גודל האכזבה.
השאלה היא אם זה לא יהיה מאוחר מדי בשבילנו.
אגב, מעניין לראות את הלך הרוח הציבורי בטוויטר בחיפוש של Obama israel.
התקפה גרעינית על איראן?
למה?
מה אמור לגרום לנו להתקיף גרעינית את איראן?
ואם כבר זה יקרה, השימוש הראשון בנשק גרעיני מאז מלחה"ע השניה, כל מה שזה יגרור זה סכסוכים עם מי שיש לנו גבול יבשתי משותף איתו?
למה?
כי אם אין ביטחון שהתקפה קונבציונלית על מתקני הגרעין האיראנים תשיג את המטרה, עדיף לא להתקיף או להתקיף גרעינית ולהשיג את המטרה.
לגבי ההשלכות:
קשה לדעת, זה עלול גם להגרר למלחמת עולם שלישית.
עמרי,
יש לי המון המון הערכה אליך, הכמה תחומים.
פרשנות מדינית, או אסטרטגית – לא אחת מהם, כנראה.
אתה יודע, במקרה הזה אני דווקא אשמח לטעות.
מסתבר שאני לא היחיד שחושב שהאופציה הזו היא על השולחן:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2010/03/26/AR2010032601354.html
אמממ, עמרי, המקום שבו באמת מבינים שאין לך מושג זה המשפט:
"הוא [אובאמה] גורם לממשלת ישראל להבין שאין בעצם על מי לסמוך בנושא איראן, ושאולי בעצם הגענו למצב שבו היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית גורמים לנו ליותר נזק מתועלת."
בקצרה, אטרח לספר לך, אולי אתה מדחיק את זה ואולי באמת לא מבין, שישראל וארה"ב הן לא "ידידות", למרות שכך מטרחנים לך בתקשורת הישראלית. הן מדינות שחולקות אינטרסים משותפים מסויימים (באותה דרך שבו החזיר והתרנגולת חולקים אינטרס משותף למנוע מהאיכר לאכול לארוחת בוקר ביצים ובייקון), וארה"ב גם מיוחדת בכך שהשדולה היהודית מחזיקה לפוליטיקאים שם בביצים. יש גם אספקטים באידאולוגיה שמשותפים לשתיהן, ויש השפעה תרבותית, כמעט רק חד-כיוונית. אבל אתה יודע מה אין? אין מצב שויתור של ישראל על היותה בת חסות של ארה"ב תועיל לה באיזושהי דרך. כל מעצמה פוטנציאליות בעולם שאינה ארה"ב תמכור את ישראל בלי למצמץ. להזכירך, לעולם הערבי יש נפט, אוכלוסיה של מאות מליונים, וגיס חמישי מסיבי בחצי מהעולם. לישראל יש הבה נגילה, כישורים טכנולוגיים, נשק גרעיני שמירב התועלת שהוא יכול לגרום זה להפוך אותה לבונקר מצורע (מטאפורית אם לא ישתמשו בו, פיזית אם כן ישתמשו), ואת אלי אפללו. ארה"ב, שלא לגמרי בטובתה, עושה טובה לישראל ומגינה עליה מפני העולם, במגוון דרכים. ישראל, באופן כללי, אם הנה חפצת חיים, תעשה מה שארה"ב תגיד לה. הפוליטיקאים הישראלים יתנהגו כמו צ'יקן-הוק (משום מה זה ממש מרשים את התקשורת) והפוליטיקה הישראלית תתנהל כמהלכה.
יש מגוון בעיות אחרות עם הפוסט שלך, אבל קצרה היריעה. הבוטום ליין הוא שכמעט כל משפט שגוי, והם שגויים באופן אחיד: אתה מקבל את הנרטיב של התקשורת הישראלית כאילו הוא משקף את המציאות.
אלעד, אולי אין לי מושג.
אבל להבנתי ביחסים בין לאומיים יש שני רבדים, מה שקורה ציבורית ומה שקורה בפועל.
מה שקורה ציבורית חשוב לא פחות ממה שקורה בפועל, במיוחד בדמוקרטיות – כי זה מה שמכתיב את היחסים בין האנשים של שתי המדינות, מה שבסופו של דבר (דמוקרטיה) משפיע על היחסים בין המדינות עצמן.
היו משברים בעבר עם ארצות הברית, והיו לחצים – אבל אני לא זוכר שאי פעם הם היו כל כך פומביים.
כמו שאני רואה את זה, המטרה שהלחצים האלו משיגים הם לאחד את עם ישראל נגד ארצות הברית, ואני לא בטוח אם מה יותר גרוע:
אם אובמה עושה את זה בלי להבין שזו תהיה התוצאה (ואז הוא טיפש) או אם הוא עושה את זה כדי לקטוף דיווידנדים עם הערבים ואז יש ספק במחויבות של ארצות הברית לישראל כשותפה אסטרטגית (שזה מה שאמרתי).
אני לא אמרתי לרגע שוויתור של ישראל על היותה בת חסות של ארה"ב זה דבר חיובי, אבל אם זה זה או לאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני – אז אולי אין ברירה.
שלום,
הייתי חייב להצטרף למסיבה כדי לומר שני דברים:
א. מירב ההערכות הן שאיראן גרעינית היא עובדה מוגמרת. ראה מקרה, פקיסטן, הודו, סין, צפון קוריאה, וכל מדינה אחרת עליה ניסו אמברגואים למיניהם. השלב הבא והמתבקש עבור איראן הוא ניסוי גרעיני מתוקשר היטב באיזה שממה שכוחת אל, מה שיכניס את כל העולם (ביבי) לפאניקה ולאחריו השלמה מוחלטת עם איראן גרעינית המבוטחת מפני פלישה אמריקאית. שזה האינטרס היחיד האמיתי של איראן. הם הרי יכולים לשים על הפלסטינים כקליפת השום. כל מה שמעניין אותם באמת זה 1) שלא נסיים כמו עיראק. 2) שנקבל יותר כבוד ממצריים.
ב. ביבי, במקום לעשות מה שחשוב למדינה (לפתור את בעיית החינוך, לחסן את המשק מפני גל המיתון המתקרב, לחזק את המעמדות החלשים, לפתור את "הבעיה הדמוגרפית" [לא מחווה דעה בנושא בעצמי] ששרון בעצמו הפך עולמות כדי לפתור – קרי כדי ליצור גבול בינ"ל מוכר ולהשאיר את המיעוט הכבוש מחוצה לו); במקום לעשות את כל אלה, עסוק בהשרדות גרידא. הוא כנראה הבין שהדרך הטובה ביותר לשרוד (במיוחד עם התקשורת הישראלית) זה להתעלם לחלוטין מהמציאות (ראה סוגריים לעיל) ולהמציא בעיות שאין לו שום יכולת לפתור (איראן). התקשורת משתפת פעולה בחפץ לב (כותרות על איראן מוכרות יותר מכותרות על הגדר בבלעין, סמולנים) והאמריקאים, כפי שאלעד טרח לציין מצאו שהביצים שלהם בנות ערובה בידי יהודים עשירים וימנים (ימנים = חושבים שארץ ישראל השלמה זה גם רצוי וגם אפשרי).
נראה לי שברברתי מספיק, אז חג שמח, וכשר למי שכיף לו עם מצות.
היי מיק ותודה שלא קראת לי טיפש 🙂
יש תחושה שארצות הברית השלימה כבר עם ההתגרענות של איראן גם אם לא מודים בזה כלפי חוץ עדיין, אבל גם אם זה המצב – קל להם להשלים עם זה כשחצי עולם מפריד בינם לבין איראן.
להזכירך – במשבר הטילים בקובה כשהיה סיכוי שרוסיה תשים בסיסי טילים בתחת של ארצות הברית הם ידעו להעמד על הרגליים האחוריות יפה מאוד.
מה שאני אומר זה שגם אם ארצות הברית משלימה עם איראן גרעינית ישראל לא יכולה להשלים עם זה.
יש חשוב ויש דחוף, ולדעתי ההתגרענות של איראן נופלת לקטגורית הדחוף. אם האיום בהשמדה של ישראל לא יוסר, אין משמעות לפתרון שאר הבעיות. זה פשוט כוסות רוח למת.
איראן לא צריכה לפוצץ פצצת אטום בישראל כדי לגרום לה נזק אטומי:
הקיום של פצצה גרעינית באיראן ישנה את המשוואה האיזורית ויקשור את הידיים של ישראל שלא תוכל להגיב באותה צורה להתקפות קונבנציונליות של איראן (חיזבאללה, חמאס).
בנוסף הוא ימנע השקעות חוץ בישראל ולגרום לבריחה של אוכלוסיות חזקות למקומות יותר בטוחים.
אני בכלל לא מדבר על המיקרה הקיצוני שבו איראן ממש מתקיפה את ישראל בנשק גרעיני (כי התקפה מוצלחת כזו היא GAME OVER), אלא עם האיום עצמו.
עמרי: אני מסכים איתך שזה אינטרס של ישראל שלאירן לא יהיה נשק גרעיני. זה אולי לא קרדינלי כמו שאתה חושב (מהסיבות שמיק נתן) אבל גם אני חושב שזה יהיה מאד בעייתי שלאירן יהיה נשק גרעיני.
לרוע המזל, לישראל אין מה לעשות נגד זה. להבנתי, פלישה יבשתית לא תקרה, לא מצד ישראל וכנראה גם לא מצד ארה"ב. להבנתי פצצות קונוונציונליות לא יעזרו נגד הבונקרים שבהם אירן מפתחת את הנשק. ונשק גרעיני אולי יעזור, אבל ישראל לא תהיה הראשונה להשתמש בו באיזור. זהו, אבוד, תתרגל לרעיון. אגב, שוב, המשפט שלך:
"אני לא אמרתי לרגע שוויתור של ישראל על היותה בת חסות של ארה”ב זה דבר חיובי, אבל אם זה זה או לאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני – אז אולי אין ברירה"
שוב פעם מעיד על זה שאתה חי בעולם הפנטזיות של התקשורת הישראלית, שבו אנחנו נץ ולא תרנגול. על מי אתה חושב שישראל בדיוק מאיימת ב"ויתור על היותה בת חסות של ארה"ב". הרי גם אם היא תתנער מארה"ב היא לא תוכל לעשות כלום נגד אירן. הבחירה היא או לעשות מה שארה"ב אומרת ולשתוק, או להגיד לארה"ב נה באוזן, לאכול חבית של דגים מסריחים, ועדיין שאירן תשיג נשק גרעיני.
אולי ישראל היתה צריכה לחשוב על זה קודם ולוותר נגד הפלסטינים, כך שבשעת פקודה יהיה לה מספיק קרדיט בעולם כדי לפעול נגד אירן. could have, would have, should have. במצב הנוכחי, אין מה לעשות.