איחוד פשוט של מספר מערכות קבצים בלינוקס

מכירים את הבעיה שנוצרת כשקונים דיסק חדש לאכסון?
איך מארגנים את הקבצים? מה נשאר בישן? מה עובר לחדש? איפה יש מקום לכתוב קבצים חדשים?
ונניח שאיפה שיש מקום לסרט החדש זה דווקא לא בדיסק עם אוסף הסרטים?
יש כמה פתרונות לבעיה הזו.
הפתרון הטריוואלי ביותר הוא להתעלם ממנה ופשוט לכתוב להיכן שיש מקום.
כדי לשפר את המצב אפשר להשתמש בלינקים סימבוליים שיכולים לגרום לכל העסק להראות כאילו הוא בספריה אחת.
ככה יותר קל למצוא את מה שמחפשים (העונה הרביעית של לוסט, היא בספרית data1 או data2??)
ברגע שנגמר המקום אפשר להזיז ערמות גדולות של קבצים בין הדיסקים כדי לעשות מקום וסדר.
הגישה הזו עובדת, אבל היא די מעצבנת כי היא דורשת ניהול שוטף (בחירת מקום לשמור, אירגון של לינקים סימבוליים, הזזה מפעם לפעם כדי לפנות מקום וכו').

פיתרון חלופי הוא להשתמש בLVM, שמאפשר יצירת Volume groups שמשתרעים על כמה מחיצות והתייחסות אליהן כמחיצה אחת.
LVM עובד ברמת הבלוקים הלוגיים של הדיסק. למרות שכפתרון הוא פיתרון יפה ושקוף, יש לו כמה מגרעות רציניות, בקצרה:
מכיוון שהוא עובד ברמה הבלוקים הלוגית, הוא לא מבטיח שקובץ (שמוגדר בכלל ברמת מערכת הקבצים) ישב על דיסק בודד.
התופעה הזו גורמת לכך שאם אחד הדיסקים שמרכיבים מערך LVM מת, הנתונים של כל המערכת עלולים להידפק (גם בדיסקים שלא נפגעו) כי קבצים יכולים לשבת על יותר מדיסק אחד, ומספיק שאחד הדיסקים יעלם כדי שהקובץ יפגע. בפוסט הזה יש עוד מידע על בעיות עם LVM.

אז אם לא פתרון ברמת הבלוקים, נשאר פתרון ברמת מערכת הקבצים.
mhddfs הוא פתרון כזה בדיוק.
הרעיון הוא שמאחדים כמה מערכות קבצים, אחת על השניה בoverlay. כשפותחים קובץ הקובץ שיפתח יהיה הקובץ במחיצה הראשונה (אם במקרה אותו קובץ מופיע באותה באותה ספריה ביותר ממערכת קבצים אחת, נראה רק את הראשון (שיסתיר את כל האחרים).
כשכותבים קובץ, mhddfs עושה משהו מעניין:
כשיוצרים קובץ, המערכת תבחר אוטומטית את המחיצה עם הכי הרבה מקום בשבילו. בנוסף, אם במהלך כתיבת הקובץ נגמר המקום, הקובץ מוזז בצורה שקופה למחיצה עם מקום (כמובן שאם אין כזו מחיצה, האפליקציה מקבלת את השגיאה הרגילה).
אחד היתרונות הוא שהקבצים עדיין נגישים דרך המחיצות המקוריות, ככה שגם אם hddfs לא עובד משום מה, הנתונים עדיין שם ונגישים.
mhddfs ממומש כמערכת קבצים במרחב המשתמש (FUSE), מה מה שנותן לה יתרונות נוספים, למשל – משתמשים יכולים להשתמש בה חופשי בלי שמנהל המערכת יגדיר מראש את התצורה בקובץ fstab.

[code]
# mhddfs /mnt/500gb/,/mnt/200gb,//mnt/160gb /storage -o allow_other
[/code]

יוצר מערכת קבצים חדשה ב/storage, בנפח כולל של 775GB עם מקום פנוי כסכום המקום הפנוי בשלושת המחיצות:
[code]
# df -h
Filesystem Size Used Avail Use% Mounted on
/dev/sdc1 459G 258G 179G 60% /mnt/500gb
/dev/sdb2 159G 17G 142G 11% /mnt/200gb
/dev/sda3 158G 138G 21G 87% /mnt/160gb
/mnt/500gb;/mnt/200gb;/mnt/160gb 775G 412G 341G 55% /storage
[/code]

כדי להגדיר את זה בfstab, נשתמש בשורה המוזרה הבאה (תחביר סטנדרטי לfuse) בfstab:
[code]
mhddfs#/mnt/500gb,/mnt/200gb,/mnt/160gb /storage fuse defaults,allow_other 0 0
[/code]

דרך חבילת הדביאן היומית.