בשבוע שעבר חזרתי מביקור בן שבועיים בארצות הברית, ובאמתחתי ג'ט לאג עצבני.
יום ראשון
נחתתי בסביבות ארבע אחרי הצהריים, אחרי שהייתי ער מארבע בצהריים (שעון ישראל) ביום הקודם.
לא ממש ישנתי בטיסה כדי להיות עייף, ואכן הייתי עייף.
הזמנתי פיצה וסלט ב20:00, החזקתי מעמד עד 22-23, והלכתי לישון.
יום שני
ב00:30 התעוררתי, עשיתי סיבוב וחזרתי לישון.
ב2:00 התעוררתי שוב, ולבסוף ב4:30. החלטתי שזה מספיק למרות שעדיין היה חושך בחוץ.
התחלתי לראות סרט (From Paris with love, עם טרוולטה – ככה ככה).
אכלתי את הסלט מאתמול והלכתי לעשות קניות בסופר בשבע בבוקר בקירוב (דאגתי לרוקן את המקרר לפני הטיסה).
פעם ראשונה שאני עושה קניות בשעה כזו של הבוקר, חוויה מעניינת.
כשחזרתי ראיתי פרק של דם אמיתי, והלכתי לעבודה.
חזרתי בערב, בסביבות 20:00, והלכתי לישון ב22:00 עקב מצב צבירה די נוזלי של המוח.
יום שלישי
יקיצה ראשונה ב1:00, ואז ב3:00 ואז לבסוף בסביבות 5:15.
שוב סרט, הפעם The crazies, נחמד למדי – כמו סרט זומבים, רק בלי זומבים.
ארוחת בוקר מוקדמת של סלט וביצת עין ב6:00. עוד כמה פרקים שונים ומשונים, והלכתי לעבודה.
חזרתי בערב, ניסיתי להשאר ער תוך צפיה באיזה סרט, לא זוכר איזה. עצרתי באמצע והלכתי לישון בסביבות 23:00.
יום רביעי
עוד לילה שזור יקיצות, אחרונה ב4:00 – החמרה מאתמול.
סיימתי לראות את הסרט מאתמול, והלכתי לחדר כושר ב6:30 (זה שיא אישי, בדרך כלל אני הולך ב9:00), במפתיע החדר כושר היה מלא במשכימים, את רובם לא ראיתי שם מעולם.
חזרתי הביתה, ראיתי עוד איזה פרק של דם אמיתי, והלכתי לעבודה.
חזרתי, החזקתי מעמד עד 00:00 הפעם.
יום חמישי
המצב מתחיל להשתפר, פחות יקיצות ליליות, וקמתי ב5:45.
משום מה חפצה נפשי בפסטה, אז הכנתי לי (שיא אישי, לבשל בשש בבוקר).
תוך כדי ראיתי סרט (הארי בראון, די טוב).
עבודה, בית, הלכתי לישון ב00:30.
יום שישי
הג'ט לאג נשבר, קמתי בפעם הראשונה ב6:00,
עשיתי לי ארוחת בוקר על בסיס הרוטב הנותר של הפסטה וניסיתי לראות את אינלנד אמפייר של דייויד לינץ'.
התייאשתי באמצע – זה הסרט האחרון של לינץ' שאני רואה, אני שונא אותו.
חזרתי לישון והתעוררתי ב9:30.
אז לסיכום, השבוע ראיתי יותר סרטים מכל שבוע אחר, עשיתי קניות בוקר, הלכתי לחדר כושר לפני שבע ואפילו בישלתי פסטה באישון בוקר.
אולי ג'ט לאג זה לא דבר כזה רע אחרי הכל.
במחשבה שניה, אני אסתדר גם בלי.
מזכיר לי את השיר .
יום ראשון שגעון . יום שני עצבני יום שלישי לא נרדם 🙂
אחרי שיצאתי מאינלנד אמפייר (והייתי בין היחידים שנשארו עד הסוף בקולנוע), באמת הרגשתי כאילו יש לי ג'ט לג. 🙂
מה הבאת לי מארה"ב??
ראית אותו בקולנוע?
תנחומי.
הבאתי לך כרטיס טיסה משומש שכתוב עליו עמרי ידן.
אגב:
שים לב לשעה, קמתי גם ב3:00 אבל החלטתי שזה יהיה מאוד עצוב לענות אז.
מסתבר שג'ט לאג לא מת, רק מתחלף.
נשמע כמו מקרה של יעפת חמורה. הייתי שוקל שימוש בעזרים כימיים.
ג'ט לאג אף פעם לא היה לי קל במיוחד (בכיוון השני), הפעם הוא פשוט גרוע מהרגיל.
מה שמוזר זה שאני לא עייף באופן מיוחד, אז נראה לי שאני פשוט אתן לו לעבור מעצמו.
אני חזרתי לארץ ביום שני. חשבתי שהצלחתי לתת נוקאאוט לג'טלג ממש בהתחלה ולא סבלתי ממנו, אבל הוא חזר לבקר אצלי בסוף השבע. אני מקווה שאצליח להעלים אותו לחלוטין.
(מצד שני, זה מאד נוח להיות בארץ ובמקביל באזור זמן אמריקאי…)
תומר, הג'ט לאג שלי העיף אותי לאיזור זמן של תאילנד או משהו, לך תבין.
אגב, למרות השעה המוקדמת – לדעתי התגברתי עליו. ישנתי רצוף מאתמול בלילה. אני מניח שיעבור עוד איזה שבוע עד שאני ממש אצטרך שעון מעורר כדי לקום לפני 10 בבוקר :).
פעם הבאה שאתה בארצות הברית, תקנה מלטונין. בארץ זה נחשב כתרופה פסיכיאטרית, בארצות הברית זה תרופה ללא מרשם.
פשוט עובד.
תודה צביקה, אבל אני אוותר על כימיקלים חיצוניים בשביל משהו טריוויאלי כמו שבוע של ג'ט לאג.
מלטונין זה הורמון שמפריש הגוף לקראת השינה, זה פשוט מסדר חזרה את המחזור היומי של קימה שינה.
זה ממש הציל אותי ביפן שם ציפו שאתפקד לפי השעון שלהם המיום הראשון.
נזכור את זה להבא, תודה צביקה.
לא להמליץ לאחי על סמים פסיכיאטריים, בבקשה. 🙂
אחינו – התגעגענו.