קטגוריה: משחקים

כמו שכתבתי פה, יש לי ספיירים (חוקיים) של Half-life 2 וEpisode one.
זו קריאה אחרונה:
מי שרוצה שיגיד אני, ויצרף סיפור קורע לב. נכון לכרגע מבין הוא היחיד שהביע עניין, אז הוא יקבל את זה אוטומטית אם לא יהיו דורשים נוספים.

לפני כמה ימים Valve שחררו את הבטא של Team fortress 2 (להלן TF2) למי שקנה את הOrange box בקניה מוקדמת, ומאז שיחקתי במשחק כמה שעות טובות (תיקון: כמה שעות מאוד טובות).
ללא ספק, המשחק מספק את חווית ריבוי השחקנים הטובה ביותר שראיתי עד היום, וראיתי די הרבה.
הערה: המשחק עדיין בבטא, ומדי פעם יש עדכונים של המנוע ושל כללי המשחק שנועדו לאזן את השחקנים.

המשחק
TF2 הוא משחק מרובה שחקנים, אין מצב של שחקן יחיד. הוא מבוסס על TF, שהיה מוד של Quake 2, ולאחר מכן הוסב למנוע של Half life.
המשחק נראה, מרגיש ונשמע כמו סרט מצוייר מהיר ומטורף.
יש 9 דמויות שונות לחלוטין, כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה, עם הנשקים שלה, כמות הכוח שלה ועם האסטרטגיות שמתאימות לה.
מה שטוב כשמשחקים דמות אחת יוביל לפרישה מוקדמת כשמשחקים דמות אחרת, אז יש הרבה מה ללמוד כדי להגיע לרמה גבוהה.
בינתיים שחקתי לא מעט בסייר, בחייל, בכבד, במהנדס ובחובש, אז עליהם יהיה לי הכי הרבה מה לומר, אבל אני אשתדל לספר על כל הדמויות.
הגרפיקה של המשחק שונה מאוד מהגרפיקה של משחקים אחרים שרצים על מנוע הSource של Valve. המשחק נראה ומרגיש כמו סרט מצוייר, ולא מנסה להראות ראליסטי.
הסאונד מצויין וקורע מצחוק, ושניהם מעבירים מצויין את התחושה של הסרט המצוייר.

הדמויות

סייר
הסייר הוא הדמות המהירה בחבורה, הוא רץ פי שתיים יותר מהר מכל דמות אחרת, ויכול לבצע קפיצה כפולה באוויר, אפילו תוך שינוי כיוון.
הנשקים של הסייר הם אקדח, רובה צייד ומחבט בייסבול, שמשמש בעיקר כדי להוריד לאוייבים לא עירניים מכה לראש מאחורה תוך כדי ריצה.
אין לסייר יותר מדי כוח (125), אז קל יחסית להרוג אותו – אם מצליחים לפגוע בו כשהוא רץ וקופץ כמו מטורף.
הסייר טוב במיוחד במפות התקפיות, כי הוא מסוגל להגיע לנקודות שליטה שצריך לכבוש מהר מאוד (סייר תופס נקודות שליטה פי שתיים יותר מהר מדמויות אחרות).

חייל
החייל הוא מכונת מלחמה משומנת, שהתברך במשגר טילים, רובה ציידים ואת, איתו הוא מלטף את ראשי אוייביו.
החייל בעל מהירות ממוצעת, 200 כוח אבל כוח אש רציני מאוד.החייל מסוגל לבצע קפיצת רקטה לגבהים מרשימים.
נכון לכרגע, שיא ההריגות שלי בוצע עם חייל (12), ובאותו סיבוב שברתי גם בענק את שיא הנזק שגרמתי בסיבוב אחד: 3010 (!), כמובן שנעזרתי בחובשים לרוב, אבל זה עדיין טוב מאוד.

פיירו
פיירו (להביוריסט) הוא לוחם לטווח קצר, לפיירו יש להביור (כמובן), רובה ציידים וגרזן כבאים (כמובן).
עדיין לא שחקתי בפיירו, אז אין לי הרבה מה להרחיב עליו.

כבד
הכבד, כבד הוא.
300 כוח, הולך לאט לאט, חמוש ברובה ציידים, באגרופים גדולים, והכי חשוב – בוולקן רב עוצמה שמסוגל למחוק חבורות שלמות במהירות.
הבעיה המרכזית עם הכבד היא האיטיות שלו.
כבד שמלווה בחובש הם צוות מאוד שימושי, או מסוכן, תלוי מאיזה צד של המשקפת אתם מסתכלים עליהם.

איש הרס
איש ההרס, או Demoman, מצוייד ברובה רימונים, משגר פצצות דביקות, ובקבוק כואב במיוחד.
הוא טוב בעיקר כדי להחזיק מעברים צרים שהאוייב רוצה נורא לעבור בהם.

מהנדס
המהנדס טוב גם בהגנה וגם בהתקפה, הנשקים הבסיסים שלו פשוטים: רובה ציד, אקדח ומפתח צינורות, אבל למהנדס יש גם PDA שמאפשר לו לבנות מבנים קטנים ומועילים:
צריח: הצריח הוא מכונת יריה אוטומטית, שיורה בכל אוייב שנכנס לשדה הראיה שלה. אפשר לשדרג את הצריח שלוש פעמים, ובשדרוג השלישי הצריח כבר יורה בקצב אש רצחני כדורים וטילים. כדי לשדרג צריך לאסוף מתכת מגופות של אוייבים חרוכים.
למרבה הצער, או המזל (תלוי אם אתה מהנדס או לא), המהנדס יכול לבנות רק צריח אחד.
Dispenser: הדיספנסר (איך אומרים בעברית?) מרפא אנשי צוות שמתקרבים אליו, וגם מספק לחובש מתכת.
בנוסף, המהנדס יכול לבנות כניסה ויציאה של טלפורט ,שמאפשר לצוות שלו לקצר מרחקים, מה שיכול לחסוף הרבה זמן ולעשות את ההגנה על נקודה מסויימת הרבה יותר קלה.

צלף
הצלף הוא הקמפר האולטמטיבי. הנשק המרכזי של הצלף הוא כמובן רובה הצלפים, שמאפשר להוריד אוייבים ממרחק שאין שני לו. אין דבר מעצבן יותר מלקבל כדור לראש מצלף נסתר… בעצם, יש. להדקר על ידי מרגל.

מרגל
המרגל הוא האוייב המעצבן ביותר, ובו זמנית אחת הדמויות שהכי כיף לשחק.
למרגל יש אקדח די חלש, סכין מתקפלת שימושית, מטען חבלה לנטרול צריחים ודיספנסרים וערכת הסוואה, שמאפשרת למרגל להתחפש לכל אחד מיחידות האוייב בתוך כמה שניות. המרגל ישאר מוסוה עד שהוא יתקוף מישהו.
אם מרגל דוקר מישהו בגב, הוא מת מיד, לא משנה כמה כוח יש לו.
אם זה לא מספיק, המרגל יכול להעלם לחלוטין ל9 שניות, מה שמאפשר לו להתחפף מיד אחרי שהוא דוקר מישהו.
אין לכם מושג איזה סיפוק זה להתחפש לשחקן מהצוות השני, להסתנן אל מעבר לקווי האוייב (צריך לשים לב להתנהג כמו האוייב, אם תרוצו בספינט נגד כיוון הריצה של שאר האוייבים סביר שלא תגיעו רחוק), לשכנע חובש אוייב לרפא אתכם, ואז – כשהוא לא מסתכל לדקור אותו בגב לאות תודה.
המרגל גם שימושי מאוד כדי להשמיד את דברים שמהנדסים בונים.

חובש
החובש הוא בן הלוויה האולטימטיבי לחייל ולכבד. החובש יכול לרפא עם רובה הריפוי שלו ממרחק של כמה מטרים טובים חברים בצוות, וחובש ולוחם או כבד שיוצאים להתקפה יכולים לגרום נזק אדיר.
חובש יכול להעלות את הכוח של שחקן שהוא מרפא עד ל150%, אז אם למשל הוא מרפא כבד, הכוח שלו יעלה מהר מאוד ל450, שזה באמת המון.
בזמן שהחובש מרפא, מתמלא לו מד הUberCharge, ברגע שהוא מלא, החובש יכול לגרום לו ולחבר הצוות שהוא מרפא להפוך לבלתי פגיעים לחלוטין למשך 8 שניות.
צוות בלי חובש הוא כמו דג בלי אופניים, וכולם יודעים שדג זהב בלי אופניים לא שווה יריקה.

המפות
המפות בבטא מצויינות ומגוונות, ולמרות שיש רק שש, הן מספקות הרבה כיף.
חלקן מבוססות על החלפת תפקידים בין הגנה והתקפה בין שני הצוותים (צוות אחד צריך לכבוש נקודות כוח, והשני צריך להגן עליהן), חלקן מבוססות על כיבוש הדדי (כל צוות צריך לכבוש לצוות השני, ולהגן על שלו), תפוס את הדגל – רק שהדגל הוא בעצם תיק מסמכי ריגול, וזה שתופס אותו משאיר אחריו שובל עקבות של ניירות שמאפשרות לעקוב אחריו.
הדינאמיקה של המשחק שונה ממפה למפה, במפות שבו צוות אחד צריך לתקוף ואחד להגן – הצוות המגן מתחפר עם מהנדסים מסביב לנקודות הכוח, והצוות התוקף מנסה להתגבר על החסימה.
במפות של התקפה הדדית, כל צוות מגן פחות על הנקודה שלו ותוקף יותר, עד שהצוות החזק יותר מביא את המלחמה אל הנקודה של הצוות החלש, מה שיכול להיות הזדמנות לאיזה סייר קל רגליים לכבוש את הנקודה של הצוות החזק.
במפות תפוס את המודיעין (הדגל!), בדרך כלל מהנדס או שניים מתבצרים ליד המודיעין, והשאר תוקפים.

לסיכום, מי שאי פעם שיחק ונהנה ממשחק FPS מרובה משתתפים, חייב לשים את הידיים שלו על טים פורטרס 2.
Maggots!

זה לא קורה לעיתים תכופות במיוחד שמשחק משנה את התמונה.
BioShock הוא משחק כזה. BioShock מופץ דרך Steam – וValve (המפתחת של Steam, HalfLife 2 ועוד) הפיצו אותו בשיטה שנקראת Pre-load.
מה שזה אומר זה שאפשר היה לקנות את המשחק לפני שהוא יצא, הוא התחיל לרדת למחשב מיד בצורה מוצפנת, וברגע שהמשחק שוחרר רשמית ההצפנה הוסרה וניתן היה לשחק במשחק מיד.
קניתי את BioShock באופן אימפולסיבי למדי אחרי ששמעתי עליו דברים טובים, הציון הממוצע שלו באותו זמן עמד על 97 (נכון לכרגע 96).
BioShock הוא הבן הרוחני של SystemShock-2 הוותיק, אבל למעט מעט אלמנטים של משחקיות ואווירת האימה אין הרבה משותף.
המשחק מתרחש ב1960 בעיר תת ימית בשם ראפצ'ר (Rapture), שנבנתה על ידי אנדרו ריאן ב1946.
ראפצ'ר נבנתה כדי להיות עיר של חברה אידיאלית שתומכת בעצמה.
אחרי פתיחה קצרה ואניגמטית, המשחק מתחיל במים, דלק בוער על המים ואפשר לראות מטוס נוסעים שוקע למים.
המעבר מהפתיחה למשחק הוא כל כך חלק, והגרפיקה של המים כל כך טובה שהייתי די בטוח שאני עדיין בפתיחה, עד שהופיעה הודעה שאני אמור לזוז עם מקשי ה WASD.
המשחק מתחיל ליד מגדלור, ובתוכו מה שנראה כמו אולם תאטרון, עם מוסיקה של שנות השישים, שמוביל לצוללת קטנה שמורידה את השחקן לראפצ'ר.
העיר נראית הרוסה ונטושה, אבל מהר מאוד השחקן מותקף על ידי מטורף עם מפתח שוודי.
יש כמה סוגים של יצורים בראפצ'ר:
* Splicer: האוייבים הנפוצים ביותר, הספלייסרים (מאחי גנים), הם השוכנים המקוריים של ראפצ'ר, שעברו אי אלו מוטציות. יש כל מני סוגים – עם כל מני יכולות. חלקם ילכו על קירות ויזרקו סכינים, חלקם יזרקו רימונים או ירו עליהם, וחלקם יעלמו ויופיעו מאחוריכם, תוך שהם מטילים כדורי אש.

* אחיות קטנות: האחיות הקטנות היו ילדות קטנות פעם, אבל עכשיו הם הפכו לבית חרושת לדבר המבוקש ביותר בראפצ'ר – "אדם".
אדם מאפשר קניית שידרוגים ויכולות חדשות, ומבוקש על ידי כל שוכני ראפצ'ר. עוד על זה בהמשך.
האחיות הקטנות מסתובבות בראפצ'ר, כל אחת מוגנת על ידי Big daddy, שהולך איתה ותוקף כל מי שמנסה לפגוע בה.

* ביג דאדיז: הביג דאדיז נראים קצת כמו צוללן בחליפת אמודאים משוריינת, הם חזקים מאוד, משוריינים וזזים מהר מאוד. הם לא יתקפו אתכם, אלא אם תתקפו אותם או את האחות הקטנה שהם מלווים, אבל מכיוון שצריך להשיג את האדם מהאחיות הקטנות, אין ברירה אלא לתקוף אותם – מה שלא נגמר טוב בדרך כלל.

* רובוטים, צריחים ומצלמות אבטחה: ראפצ'ר מכילה המון מערכות הגנה פעילות, מצלמות שיזהו אתכם יפעילו אזעקה שתקרא לרובוטים מעופפים שיירו עליכם, צריחים יזהו אתכם וירו בכל וכו'.
המזל הוא שאפשר לפרוץ למערכות האלו ולהעביר אותם לצד שלהם ויתקפו את האוייבים שלכם במקום.

המשחק מאפשר לשחקן לקבל יכולות חדשות שמתבססות על שינוי הגנים שלו. היכולת הראשונה – או Plasmid בשפת המשחק, מאפשרת לירות ברקים חשמליים, שמשביתים זמנית מערכו אבטחה ומחשמלים אוייבים. בהחשך מקבלים עוד המון יכולות, כמו ירי כדורי אש (שגם יכול להמיס קרח ולפתוח מעברים חסומים), טלקינזיס ועוד.
בנוסף ליכולות שמשנות את השחקן, יש גם יכולות שמשפרות תכונות מסויימות – כמו עור עבה יותר, מהירות, התגנבות שקטה ועוד.
סך הכל יש כ70 יכולות כאלו במשחק.
מכיוון שמספר הסלוטים מוגבל, צריך לבחור באיזו יכולות להשתמש ומה לשמור בצד. בנקודות נבחרות במשחק אפשר לשחק עם זה.

העלילה הראשית של המשחק לינארית, אבל השלבים גדולים מאוד ואפשר להסתובב בהם באופן חופשי בצורה לא לינארית.
האוייבים מהירים, וחזקים – ויש מחסור בכוח, תחמושת ובEve – האנרגיה הדרושה לשימוש בPlasmids. האווירה במשחק מדהימה, מעין ערבוב של שנות השישים, כולל מוסיקה ונשקים של שנות השישים עם אווירה עתידנית, הנדסה גנטית וכו'.

המשחק מאוד נרחב מבחינת מה שהוא מאפשר, ויש עוד הרבה דברים שלא דיברתי עלהם, כולל העלילה – שבהחלט קיימת ודומיננטית מאוד.

הסאונד והגרפיקה מדהימים, אבל המשחק כבד מאוד :על פנטיום D עם 2 ג'יגה זכרון וכרטיס מסך מסוג 7900GT – אני משחק על 1024×768 ברמת פירוט בינונית כדי לקבל ביצועים סבירים – והמשחק עדיין נראה מדהים.
סך הכל, אם יש לכם את הזמן, החומרה והקיבה למשחק שלא מנסה להיות עדין עם הנפש הרכה שלהם, אני ממליץ בחום על BioShock.

בתמונה, ביג דאדי ואחות קטנה (ושחקן נסתר).

מלחמות גאומטריה הוא משחק ממכר ופשוט שנמכר בSteam במחיר המצחיק של 3.95$.
הרעיון פשוט: החללית שלכם מותקפת על ידי גלים על גלים של צורות גאומטריות עויינות, המטרה היא לשבור שיא לפני שאתם מתים.
המימוש, פיגוז. הגרפיקה ממש ממש טובה, והסאונד והמוסיקה הם תענוג.
הוא מתחיל לאט, אבל תוך דקות תהיו עסוקים מעל הראש בלהתחמק ולירות תוך כדי בגלים על גלים של ריבועים, מעויינים נחשים וחורים שחורים.
המשחק מהיר מאוד, והעומס הויזואלי שני רק לסרט החדש של הרובוטריקים, ולמרות זאת הוא פשוט כיף.
קל מאוד לשחק במשחק, קשה מאוד להצטיין בו.

ככה זה נראה בשלבים המתקדמים, אבל אל דאגה, לא תגיעו לשם :).
נכון לכתיבת שורות אלו, השיא שלי הוא 138,000.