כולנו התבקשנו להקליד סיסמא פעם שניה פעמים רבות.
הסיבה לכך ברורה מאליה: כשבוחרים סיסמא, מכיוון שלא רואים מה מקלידים – התוכנה מוודאת שהקלדנו נכון כדי שלא נשאר נעולים בחוץ במידה ולא הקלדנו את מה שחשבנו שהקלדנו.
עד כאן הכל טוב.
הבעיה מתחילה עם כל מני תוכנות, שמבקשות הקלדת סיסמא פעמיים בעת הכניסה למערכת.
בוא נחשוב ביחד:
אם המשמש יודע את הסיסמא, הוא יקליד אותה פעמיים ויבזבז זמן.
אם המשתמש יודע את הסיסמא, אבל טעה בהקלדה, הוא יגלה שהוא טעה לפני האימות האמיתי (שהיה מגלה את זה בכל מקרה).
אם המשתמש לא יודע את הסיסמא, הוא פשוט לא יעבור את האימות האמיתי.
בכל מקרה, הרווח הקטן היחיד הוא במקרה שהמשתמש טעה בהקלדה באחת הסיסמאות (אולי דווקא בהקלדה השניה!?) ואז הוא לא יצטרך להמתין לאימות אמיתי.
בשביל הרווח המפוקפק הזה, מתכנני התוכנה בחרו להטריד את המשתמש במקרה הנפוץ הרבה יותר שבו הוא דווקא כן יודע את הסיסמא.
לדעתי תוכנות כאלו הוגדרו על ידי אנשים שלא מבינים את הברור מאליו שציינתי למעלה.
במילים אחרות, חמורי גרם.
זאת היתה המסקנה שלי
http://webster.co.il/2007/03/05/331/
חנן, זו מסקנה לשאלה אחרת.
אני שואל: למה צריך להקליד סיסמא פעמיים בזמן האימות?
במקרה של רשתות אלחוטיות, פעמים רבות הרשת לא מגיבה בכלל אם הסיסמא לא נכונה (קרי, המחשב לא יקבל תגובה "סיסמא לא נכונה" מהרשת, או שלא יקבל תגובה כלל), ואז צריך לחכות ל-TIMEOUT של המחשב בכדי להיות בטוחים שזה לא בעיית קליטה, ולכן יש פה שיקול של מחיר מול תועלת:
אפשרות א': לכתוב את הסיסמא פעם אחת.
במקרה שהזנת את הסיסמא נכון, לקח לך 2 שניות ועוד זמן החיבור לרשת.
במקרה שלא הזנת את הסיסמא נכון, תחכה דקה או שתיים עד שהמחשב יתייאש מחיפוש הרשת, ועדיין לא נכנסת לרשת, ותאלץ לנסות שוב.
אפשרות ב': לכתוב את הסיסמא פעמיים.
במקרה שהזנת את הסיסמא נכון פעמיים, לקח לך 4 שניות וזמן החיבור לרשת.
במקרה שהזנת סיסמא אחת לא נכון, יקח לך עוד 5 שניות לבקליד מחדש את הסיסמא, הגענו ל-9 שניות וזמן החיבור.
רק במקרה הלא סביר שתטעה אותה טעות הקלדה פעמיים, תחכה דקה או שתיים ותאלץ להקליד שוב את הסיסמא.
אודי
אודי, זה אכן עונה לשאלה במקרה הספציפי הזה (למרות שראיתי ממשקי משתמש שעושים את זה בלי סיבה מוצדקת).
ברגע שבו אתה רואה שאתה לא מתחבר לרשת אתה מבין לבד שקרוב לוודאי שהסיסמא לא נכונה, ואתה תתקן את זה. אז גם הרווח הצדדי הזה כביכול לא קיים.
כמי שעובד בפיתוח אפליקציית ווב, הנושא קרוב *מאוד* לליבי.
לתכנן גוי זה לא פשוט. כלומר יש את 'חמורי הגרם' כפי שאתה מגדיר. לרוב הם ינסו להמציא פתרונות-עצמיים גרועים (איך אדם יכול לחשוב שכל אלפי התוכנות שנכתבו לפניו עשו טעות כשהן בחרו שדה אחד ללוגין ושדה אחד לסיסמה..).
יש גם אנשים עם היגיון בריא ונסיון כמשתמשים של הרבה ממשקים.
ועדיין, כשהמערכת שלנו מקבלת דרישות לקוחות חדשות מדי יום, מתחיל להיגמר המקום לכפתורים והממשק נהיה מסורבל.
אני חושב שיש רמה גבוהה יותר של גאונות בתכנון ממשקים, שהיא מעבר להגיון הבריא של גיקים. מתכנני ממשקים מקצועיים שמצליחים לדחוס המון-המון פיצ'רים לממשק פשוט ונעים. ראה אייפוד/אייפון. אבל לא הכרתי אדם כזה.
אורן,
כשמערכת מקבלת דרישות חדשות מדי יום, אין שום סיכוי שממשק המשתמש שלה לא יהפוך ליער של עצים, כפתורים ושדות טקסט.
להזכירך הגאונים מאפל לא הגדירו ממשק משתמש שפתוח לדרישות לשינויים מהמשתמשים, והדרך שלו להתמודד עם ריבוי ישומים היא די סטנדרטית : פשוט לדפדף בין כמה דפים.