באוגוסט פינגווין האחרון שהיה, אה, באוגוסט, היתה פינה של החלפת ספרים.
כל אחד יכל לבוא ולהשאיר ספר על השולחן, וכל אחד יכול לבוא ולקחת.
לא התכוננתי לזה מראש, אז לא הבאתי כלום, אבל כן לקחתי ספר:
שמיים לוהטים בחצות, של רוברט סילברברג.
בימים העתיקים שלפני כניסת המחשב לחיי, קראתי המון, בעיקר מד"ב ופנטזיה.
באתי לספריה, לקחתי ארבעה ספרים, טחנתי אותם בתוך שלושה ארבעה ימים, וחזרתי לעוד סיבוב.
רוברט סילברברג הוא אחד הסופרים שאהבתי.
לצערי, היום קצב הקריאה שלי ירד למשהו כמו ספר בחצי שנה.
בכל אופן, שמיים לוהטים בחצות ישב אצלי על השולחן שליד המחשב מאוגוסט, עד שהתחלתי לקרוא אותו תוך כדי התקנת חלונות באישון הלילה בשבוע שעבר.
אתמול סיימתי אותו, ספר די טוב..
מסופר על עולם עתידי שבו המין האנושי דפק את האקלים על הכדור שלנו בצורה כזו שהאקלים כבר לא צריך טובות בשביל להמשיך להדפק מעצמו, האוויר הפך לרעיל למדי, האקלים התחרפן לגמרי – מדבריות הפכו לג'ונגלים מטונפים, מרחבים שלמים הפכו למדבר, חופים הוצפו וערי חוף נעלמו מתחת למים רעילים.
יש שתי אפשרויות בפני המין האנושי – להשתנות, למשהו אחר – שלא צריך חמצן, אבל לא ברור כמה אנושי הוא יהיה, או לעבור דירה, לכוכב חדש, נקי וזך.
ספר פסימי ואפל, אבל מאוד מעניין.
מוטיב דומה יש בתצפית עבר של סקוט קארד. יצא לך לקרוא?
אורסון סקוט קארד מעולה.
אני לא בטוח שקראתי את תצפית עבר – מסופר על.. הממ, נוסע (נוסעת?) בזמן מהעתיד שגילה שבניגוד למה שהיה ידוע, יש מי שמצליח לראות אותו בעבר, ובכך הוא בעצם יכול להשפיע על ההווה שלו?
כמעט, אבל לא ממש.זותומרת, יש את הרעיון הזה בספר אבל הוא לא המרכזי. תצפית עבר זה הספר על קולומבוס…