אגרת אינטרנט

מספר ענקי תקשורת כמו בל-סאות', ורייזון וAT&T מעוניינות ליצור מצב שבו מי שרוצה תקשורת מהירה יצטרך לשלם לכל ספק תשתית בדרך "מס מעבר".
המצב כרגע הוא שאתם משלמים לספק האינטרנט שלכם בלבד על החיבור לאינטרנט, אבל את האינטרנט אתם מקבלים בחינם – אבל בלי שום הבטחה לאיכות שירות:
אין לכם אל מי לבוא בטענות אם אתם מתחברים לאתר מסויים בקצב ממש מחורבן, אתם יכולים לנסות להתלונן לספק שלכם, אבל בהרבה מהמצבים הוא לא אשם, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות כדי לשפר את המצב.
התופעה הזו בעייתית במיוחד עבור ישומים שצריכים איכות חיבור מינימלית, כמו הזרמת וידאו.
לא באמת תסכימו לשלם עבור שרות של ווידאו זורם, אם כל פעם שאיפשהו לאורך המסלול נוצר עומס הוידאו שלכם יתחיל לגמגם.
הפתרון, ברמה הטכנית, הוא לייצר פס מיוחד לצורך החיבור המסויים, לאורך כל הדרך, ברוחב שיספיק להזרמת הווידאו, על חשבון משתמשים אחרים – שלא צריכים איכות שרות גבוהה במיוחד (נניח גלישה באינטרנט).
הבעיה עם הפתרון הזה היא שהוא מחייב שיתוף פעולה של גורמים שונים – אין גוף אחד שהאינטרנט שייכת לו, אלא הרבה גופים שכל אחד שולט על חלק, בנוסף – אם כל אחד יוכל פשוט לבקש פס ברוחב של 10 מגהביט ולקבל, מה מונע מכולם לבקש כזה, בלי חשבון? (המשמעות היא שלא כולם יקבלו, כמובן).
הפתרון לכך הוא לגבות תשלום על אבטחת האיכות של החיבור – וזה בדיוק מה שהחברות האלו רוצות לעשות.
מה הבעיה עם זה?
שברגע שהחברות יתחילו להריח את הכסף, חלקים גדולים יותר ויותר של התשתית שלהן ישוריינו לצורך הזה, מה שיפגע בשרות של כל מי שלא צריך אבטחת איכות מסויימת – מה שידחוף אתרים שהסתפקו באיכות שהיתה היום
לקנות חבילות אבטחת איכות, מה שיחריף את הבעיה עוד יותר.
כמובן, רק דגים גדולים יוכלו להרשות את זה לעצמם, הדגים הקטנים, הלו הם סטאטרפים, חברות קטנות, בלוגרים וכדומה – יוכלו לספק למשתמשים שלהם אינטרנט מסוג ב'.
כל העניין גרם לקול זעקה די גדול, והסיבה היא שבסופו של דבר המשמעות היא שכולם ישלמו יותר על השרותים שהם מקבלים מהאינטרנט, ושזה נותן לחברות שעד עכשיו רק היו כביש רשות לקבוע מה מהירות הנסיעה של מי שמשתמש בתשתית שלהן – דבר שיכול לשמש לצנזורה. (אתר איטי הוא אתר שאנשים לא נכנסים אליו).
לדעתי, חברות התקשורת לא לגמרי טועות – והן צריכות לאפשר למי שרוצה איכות שרות לקבל אותה – אבל צריך שהחוק יגביל את האחוז של רוחב הפס שהן מקצות לכך, למשל ל20%. בצורה הזו, אם חברות התקשורת ירצו להרוויח יותר ממתן קוים בעלי איכות שירות, הן תצטרכנה להרחיב את כל הפס בצורה יחסית, וגם אנחנו נרוויח.