מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע

לא כיף לקום בבוקר ולראות בתיבת האימייל שלכם הודעה על כך שיצאה התקפת SSH מהשרת שלכם ושהוא כנראה נפרץ.
ככה בדיוק התחיל היום שלי אתמול.

נכנסתי לשרת, חצי נבוך וחצי לא מאמין – וראיתי שאחד המשתמשים מחובר.
הצצתי בקובץ .bash_history שלו, שמכיל את רשימת הפקודות האחרונות שהוא הריץ (אם הוא לא מספיק חכם כדי למנוע מBASH לרגל אחריו, הוא לא האקר מי יודע) , וזה אכן נראה חשוד.
הנה חלק ממה שעשה התכשיט:

שיניתי את הסיסמא של המשתמש, והרגתי את כל התהליכים שרצו תחת שם המשתמש שלו (מה שכמובן ניתק את המשתמש)

מכיוון שאני די פרנואידי (אבל מסתבר שלא מספיק) בכל מה שקשור לאבטחה, תכננתי את השרת ככה שמשתמש רגיל לא יכול לעשות שום דבר חוץ מלדפוק את עצמו, ולכן הייתי יותר רגוע כשהבנתי שהוא לא השיג גישת ROOT.
אז איך הוא נכנס?

פשוט מאוד – סיסמא קלה.
שם המשתמש שייך למשתמש חדש שבחרתי לו סיסמא קלה והגדרתי שהוא חייב לשנות אותה בכניסה הראשונה.
המשתמש האמיתי עדיין לא נכנס, ולכן הסיסמא הקלה נשארה.

מה שהפורץ עשה אחרי שהוא ניחש את הסיסמא זה להפעיל סורק SSH שהתחבר לכתובות IP באופן שיטתי (אפשר לראות שהוא ניסה תחומי כתובות שלמים) ופשוט ניחש סיסמאות לפי קובץ סיסמאות מוכן.
מספיק שהוא יצליח להיכנס בשבריר אחוז מהנסיונות כדי להרחיב את רשימת השרתים שיש לו אליהם גישה.
בטח על חלק מהשרתים הוא גם מצליח להשיג גישת ROOT באותה שיטה.

אז מה עושים כדי להימנע מזה בעתיד?
קודם כל, לא בוחרים סיסמאות קלות, אפילו לא לזמן קצר (שעלול להמתח לזמן ארוך בלי שתדעו).
בשביל זה יש כלים פשוטים שמייצרים סיסמאות מאובטחות.
הבעיה עם סיסמאות מאובטחות היא שבדרך כלל קשה מאוד לזכור אותן.
יש כמה כלים שיודעים לייצר סיסמאות שגם קל לזכור, למשל gpw (Generate password) שנמצא בחבילת דביאן עם שם תואם.
gpw מייצר סיסמאות שניתן להגות, מה שעוזר לזכור אותן, למשל:

אז בתור התחלה, אפשר להשתמש בgpw כדי לבחור סיסמאות למשתמשים חדשים.

צעד מתבקש נוסף הוא לדרוש מורכבות מינימלית מסיסמאות של משתמשים, בשביל זה אפשר להשתמש בPAM ובCracklib.
כמו תמיד עם דביאן, זה יותר פשוט ממה שזה נשמע:

ואז עריכת הקובץ /etc/pam.d/common-password והוספת הערה לפני השורה הראשונה, והסרת ההערות מהשתיים האחרות:

אפשר גם לדרוש החלפה של הסיסמא לכל היותר תוך מספר ימים מסויים על ידי עריכה של /etc/login.defs ושינוי הערך של PASS_MAX_DAYS

בדיקה נוספת שאפשר לבצע היא בדיקה שיטתית של הסיסמאות במערכת שלכם הן חזקות או לא על ידי הפעלת תוכנה שמנסה לפרוץ אותן באופן קבוע.
תוכנה כזו היא john המרטש שמנסה לפרוץ את הסיסמאות המקומיות ממש כאילו היא האקר עויין, רק שאם היא מצליחה היא תדווח לכם ואם תרצו גם למשתמש הספציפי שהסיסמא שלו חלשה.
מכיוון שהוא רצה כROOT היא יכולה לבצע את נסיון הפריצה ישירות על הקובץ, מה שיהיה יעיל יותר מאשר לנסות להיכנס דרך SSH.
בהתקנת ברירת המחדל בדביאן ג’והן המרטש מתקין ג’וב קרון שרץ בלילה בין 1 בלילה ל7 בבוקר (זמן שרת), אבל צריך לאפשר אותו על ידי הסרה של ההערות מהשורות הבאות בקובץ /etc/cron.d/john (פשוט מחיקת ה# המקדימים)

כלי נוסף שאפשר להתקין הוא tripwire שעוקב אחרי שינויים בלתי קרואים לקבצי מערכת.
הזמן הנכון להתקין את tripwire הוא לפני שהמערכת שלכם נפרצה (ואני מדבר על פורץ שהשיג גישת ROOT).
אחרי ההתקנה עם apt-get עקבו אחרי ההוראות הפשוטות פה כדי ליצור את בסיס הנתונים שמולו tripwire יזהה שינויים בעתיד.
מומלץ מאוד לאכסן את בסיס הנתונים של tripwire במקום ללא גישת כתיבה כדי למנוע מתוקף עם גישת ROOT לשנות את בסיס הנתונים ובכך להסתיר את השינויים שהוא עשה.

אני בטוח שיש עוד הרבה דברים פשוטים שאפשר לעשות, מה אתם עושים?

הרשומה פורסמה בTuesday, November 18th, 2008 17:35 תחת אבטחה, לינוקס, מחשבים, ניהול רשת ניתן לעקוב אחרי התגובות דרך הפיד RSS 2.0 ניתן להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.