טוב, אז כמעט שנה עברה מהפוסט האחרון ולגמרי נכשלתי בכתיבת פוסטים נוספים.ככל שעובר יותר זמן, יותר קשה לכתוב פוסטים, צריך ממש סיבה טובה לעשות את זה.
פייסבוק מכרסמת במוטיבציה שלי לכתוב פוסטים, אם כבר יש איזה משהו קטן לכתוב יותר קל לשחרר עדכון סטטוס.
יש לי גם הרבה יותר מדי עדכונים מכדי שאני כתוב את כולם, באופן פרדוקסלי זה זה  גם גורם לירידה במוטיבציה לכתוב פוסטים.

אחרי הפתיחה ההתנצלותית הרגילה, הנה הפוסט:

אז, יש בפייסבוק בית מלאכה לעיבוד עץ, יש מי שיגיד נגריה. חוץ מעץ, יש שם כלי עבודה לרוב. אני אפילו לא יודע איך קוראים לרובם בעברית.
מסורים חשמליים שונים ומשונים, כלים לשיטוח עץ, מלחציים, דבק, וכמובן עץ.חוץ מזה, יש שם גם מערכת ליזר לחיתוך וצריבה, שמתפקדת על תקן מדפסת, מה שמאפשר לשלוח הדפסות שיחתכו או יצרבו נייר, עץ, פלסטיק ואפילו זכוכית. כל זה מאוד מגניב, והדבר הטוב ביותר זה שעובדים פייסבוק יכולים להשתמש בציוד בחינם, ושיש עובדים קבועים בבית המלאכה שמדריכים ועוזרים עם מה שתרצו לעשות.
החומרים עצמם עולים כסף, אבל זה די זול ושם גם הרבה דברים משותפים שאפשר להשתמש בהם חופשי (נייר זכוכית, דבק, צבעים שונים, לכות וכו').

לפני כמה חודשים עשיתי את ההדרכה לשימוש בליזר, ומאז אני וסוניה הולכים כמעט בכל יום שבת להשתמש בליזר.
סוניה הפכה למומחית לא קטנה ביצירת מודלים דו מימדיים להדפסה בליזר, הנה כמה מהתוצרים האחרונים:

מעמד לפטופ לסטארקרפט (ועוד!)
2013-11-11 10.46.31

כמה מטבעות סטרקראפט מאקריליק שקוף, שצבענו עם צבע אקרילי:
2013-11-03 12.00.48

פאזל נחמד, צריך לסדר את החיצים בתוך המסגרת (הם מתאימים בדיוק בצורה אחת):
2013-11-17 11.37.37

מתיישבי קטאן (Settlers of Catan):
2013-11-24 14.49.57

ויש עוד ועוד.

הכל טוב ומגניב, אבל זה רק הליזר. לפני כמה שבועות עשיתי את שיעור הבטיחות של הכלים הכבדים (מסורים וכלי משחית), והדבר הראשון שעשיתי היה לוח חיתוך לסלט.
עכשיו, כשאני אומר את זה ככה זה נשמע די עלוב, אבל למעשה הוא די מדהים ויצא מעולה.
את הרעיון קיבלתי פשוט מזה שראיתי לוח כזה שאחד העובדים הקבועים בבית המלאכה עשה, שאלתי אותו איך עושים כזה והוא הסביר לי בסבלנות מה איזה זה הולך.
הלוח הוא לוח משובץ מעץ אגוז ועץ מיפל, והוא לקח לי משהו כמו עשר שעות עבודה נטו ועוד כמה ימים שבהם הדבק התייבש.
למרבה הצער אין לי תמונות של כל התהליך, שהולך בערך ככה (ותסלחו לי על האינצ'ים, זה אמריקה פה):

  1. לוקחים שני לוחות בגודל 2x7x16 אינץ', אחד מייפל ואחד אגוז.
  2. משטחים אותם לעובי של אינץ' וחמש שמיניות (כן, לאמריקאים יש את השיטה הדפוקה בעולם) ואורך 15 וחצי אינץ'
  3. חותכים מכל אחד רצועות ברוחב 2.25, 1.75, 1.25 ו0.75 אינץ'.
  4. מסדרים אותם ככה:
    cutting-board.jpg
  5. מדביקים (עם מלחציים וכל זה) ומחכים שיתייבש (24 שעות לפחות)
  6. משטחים את הלוח שוב עם Planner או Drum sander
  7. חותחים את הלוח לרצועות של 1.25 אינץ' (סך הכל 11 רצועות)
  8. מסובבים ב90 מעלות את על הרצועות כדי לחשוף את הסיבים (החלק הפנימי של העץ, תחשבו איך נראה גזע עץ שחותכים אותו לרוחב – הפרופיל הזה למעלה בלוח כדי להקנות לו עמידות)
  9. הופכים כל רצועה שניה כדי לקבל את התבנית המשבוצת
  10. מדביקים שוב ומחכים שיתתיבש (24 שעות לפחות)
  11. משטחים שוב
  12. מכרסמים את הידיות עם ראוטר ידני
  13. מעגלים פינות עם ראוטר שולחני
  14. משייפים עם נייר זכוכית את כל הפינות שנשארו
  15. משמנים לבסוף עם שמן מינרלי כדי לתת ללוח עמידות למים

ככה נראה הלוח אחרי שלב 12
2014-01-04 16.35.16

ככה הוא נראה בזמן שמשמנים אותו
2014-01-08 20.24.44
וככה הוא נראה אחרי שהוא מתייבש
2014-01-09 16.12.50

הבטחתי פוסט מקרן. למעשה, רק בימים האחרונים סיימתי להתקין את הכל.
המקרן הוא Epson Powerlite 5020 UBE שקיבל ביקורות טובות בProjector central.
כשקיבלתי את המקרן, כמובן שלא תליתי אותו או משהו לפני שהפעלתי אותו בחדר המחשב כדי לבדוק אותו.
לא לגמרי רואים את זה בתמונה, אבל למעשה המקרן פה מחובר רק לחשמל. התמונה עוברת בפרוטוקול אלחוטי – שזה אחד הפיצ'רים שאהבתי במקרן הזה. כמובן שזה אופציונאלי ויש גם חיבורים רגילים של HDMI וכו'.

2012-12-25 13.20.54
במקביל קניתי מסך קבוע (לא נגלל כמו מה שהיה לי בארץ) לאחר עבודת מחקר קטנה על מסכים למקרנים (Projector central שוב הוכיח את עצמו כמקור מידע שימושי). המסך שקניתי הוא מסך 100" של דלייט (DALITE 95559) שמותאם במיוחד לקולנוע ביתי.
התוכנית המקורית שלי היתה כמה שיותר רכיבים אלחוטיים כדי לחסוף חוטים בסלון, ולכן קניתי סמסונג HT-E5500W HTIB 5.1 שכולל רמקולים אחוריים אלחוטים ומגבר Yamaha RX-V473 5.1-Channel Network AV Receiver.
כשפתחתי את הסט קולנוע ביתי גיליתי שהרמקולים האחוריים חייבים להתחבר לנגן הבלו-ריי, מה שמתנגש לי עם התוכנית הראשית שבה נגן הבלו ריי הוא לא חלק מרכזי בבמערכת הקולנוע הביתי שלי (וכמובן הוא מייתר את המגבר).
זה הזמן לומר שאמזון בארצות הברית נותנים חווית קנית פשוט מדהימה, במיוחד עם אמזון פריים. במקרה הספציפי הזה ביקשתי החזרה מאמזון, שילמתי קצת על המשלוח חזרה והם אפילו שלחו שליח לכתובת שלי כדי לאסוף את החבילה. מאז שהתחלתי לקנות באמזון פה החזרתי כמה וכמה חבילות מכל מני סיבות ובכל המקרים חווית ההחזרה היתה טובה וחלקה.
ההחזרה של הרמקולים השאירה אותי בלי רמקולים, ולאחר התלבטויות קניתי סט 5.1 של הרמן קרדון, משהו שיותר מתאים לרמה של הרסיבר שקניתי מאשר הרמקולים המקוריים שקניתי בסט של סמסונג – שלמען האמת לא היו מרשימים במיוחד.
כששכרתי את דירה ציינתי כמובן שאני מתכוון לקנות מקרן ומסך. בעל הדירה לא התנגד אבל ביקש שאני אביא איש מקצוע.
ניסיתי למצוא כזה במשך שבוע או שבועיים, ועד שמצאתי מישהו מבוטח הוא ביקש $640. התייעצתי קצת עם חברים פה והם שיכנעו אותי לעשות את זה בעצמי.
כשניגשים לבנות חדר קולנוע ביתי עם מקרן, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא כמובן לתלות את המקרן. אין הרבה הגיון בלתלות מסך ולסדר רמקולים רק כדי לגלות שהמקום הרצוי לתליית המקרן לא מתאים מסיבה כלשהי.
כשתליתי את המקרן בארץ, העניין הסתכם בלקדוח ארבע חורים בתקרה, להכניס דיבלים ולקבע את המתלה לתקרה, ואחר כך כמובן לחבר את המקרן למתלה. זה לא לגמרי טריויאלי כי צריך דיוק בקידוח החורים כי הם צריכים להתאים לחורים שיש במתלה – אבל חוץ מזה העניין די פשוט.
בארצות הברית לא מקובל לבנות בבטון:
הקירות הם בעצם שלד עץ עם עמודים כל 40 ס"מ. על השלד הזה מקבעים לוחות גבס (פחות או יותר) בעובי סנטימטר- מה שנקרא Drywall. זה אומר שהקירות הם בעצם חלולים למדי, וגם מאוד חלשים. בעיטה בקיר יכולה בקלות לשבור את הגבס.
המצב בתקרה דומה, יש קורות בתקרה במרחקים קבועים, ומתחת להם מוצמד לוח גבס. על הלוח הזה מניחים שכבת בידוד שנראית בדרך כלל כמו מילוי של פוך וכל העסק הזה נמצא בעליית הגג, מתחת לרעפים. לא קשה לנחש ששכבת גבס בעובי סנטימטר לא תוכל להחזיק משקל גדול – ובטח לא עשרה קילוגרם של מקרן שעולה בסביבות ה$3000.
מה עושים אם כך? הפתרון הוא לקדוח לתוך קורת עץ שלדית בתקרה ולקבע את המקרן אליה. הקורות האלו מונחות בתיקרה על הצד, כך שהן בעצם עומדות עם הצד הצר שלהן כלפי מטה והצד הרחב שלהם הצידה. העובי שלהן במבט מלמטה הוא כארבעה ס"מ והגובה שלהן הוא בסביבות ה13 ס"מ.נוסיף את הסנטימטר של התקרה, מה שאומר שצריך לעבור בקו ישר דרך כ14 ס"מ בדיוק באמצע הקורה – בלי לראות אותה. הטריק הוא כלי שנקרא Stud finder, שהוא מכשיר שמסוגל להרגיש איפה בקיר יש קורה. הוא לא מאוד מדוייק אבל עם לוקחים ממוצע של כמה קריאות מקבלים תמונה די טובה של איפה הקורה – אז הזמנתי לי כזה מאמזון.
הדבר הבא שצריך זה מקדחה. בארץ היו לי כמה מקדחות חזקות שמתחברות לשקע (לא על סוללה). אבל מסתבר שכאן אפשר לגמרי להסתדר עם מה שנקרא Impact driver, שהוא בעצם מברגה רב שימושית, שעובדת על סוללה. אפשר לחבר אליו ראשים שונים ומשונים, כולל ראש שמתאים למקדחים ומאפשר לקדוח. חבר אמריקאי נתן לי מקדח של מקיטה במתנה. יש לו כמה והוא כבר לא צריך את זה.
בתור מי שרגיל למקדחים אמתייים של 600 וואט, מקדח על סוללה נטענת נשמע לי כמו בדיחה. אבל ניסיתי ולהפתעתי גיליתי שלדבר הזה יש הרבה מאוד כוח. ומכיוון שחומרי הבניה פה הם כל כך רכים הוא לגמרי מספיק לכל דבר שתרצו.
קניתי לי מקדח של איזה 30 סנטימטרים (מקדח סטנדרטי קצר מדי למשימה),  מתאם שיאפשר לי לחבר אותו למקיטה ושני ברגים ארוכים ברוחב של כ8 מילימטר. לפני שהתחלתי בתליה עליתי לעליית הגג עם כמה לוחות עץ כדי לעשות את דרכי עד הקורה המיועדת וכדי להבין מה קורה למעלה. גיליתי שקר וחשוך שם, ושכמעט ואין גישה לקורה הרלוונטית כי היא קרובה לקיר ובאיזור הזה גג הרעפים כבר נמוך מאוד.
חזרתי למטה וקדחתי את החור הראשון, עליתי שוב כדי לוודא שעברתי ישר דרך הקורה וכדי לחבר אום לקדח (מהצד השני עזרו לי סוניה והשכן). חזרתי וקדחתי בהצלחה גם את החור השני, עליתי חזרה למעלה וחיזקנו את האומים משני הצדדים. ברגע שקיבעתי לתקרה את המתלה, לחבר אליו את המקרן זה כבר היה קל למדי.
וככה זה נראה:
mounting-projector
ומקרוב:
2013-01-26 23.38.26

הצעד הבא היה לתלות את המסך. עכשיו שהמקרן תלוי אפשר לשחק עם ההגדרות שלו כדי להחליט איפה תהיה התמונה המוקרנת בדיוק, ושם צריך לתלות את המסך.
בגדול צריך לקדוח כמה ברגים לתוך הקורות כדי לקבע שני פסי מתכת לקיר ועל הפסים האלו תולים את המסך.
עשיתי כמה טעויות קטנות בדרך, אבל בסוף הצלחתי (תוך שאני עושה קצת יותר חורים בקיר ממה שהייתי חייב).
המסך:
2013-01-16 23.31.58
הקרנה בחדר מואר:
2013-01-16 23.34.40
הקרנה בחדר מוחשך:
2013-01-16 23.34.59

עכשיו הגיע תורם של הרמקולים. שצריכים להיות במקומות מדוייקים למדי ולא תמיד יש קורה במקום הרצוי. למרבה המזל הרמקולים שוקלים בערך קילו אז גם קיר גבס יכול להחזיק אותם. הבעיה פה הוא שאין לקיר גבס מספיק התנגדות כדי להחזיק בורג – אז צריך להשתמש בדיבלים מיוחדים שמותאמים לDrywall:
2013-01-27 00.56.23

אחרי שתליתי את הרמקולים (וגם קיבלתי עוד מהריהוט שקניתי), ככה זה נראה:
2013-01-26 23.37.49

2013-01-26 23.36.24

הפינה המבולגנת עוד תשתפר כשאני אקבל שידה שהזמנתי במיוחד לפי המידות של המחשבים ושאר הציוד שם:
desk-spec.jpg

עד כאן.

גיליתי שאני צריך מתאם HDMI DVI , וניסיתי להבין בדיוק איך הוא אמור להראות כדי שאני לא אקנה את המתאם הלא נכון.
חיפוש בגוגל תמונות הביא תמונה, וקניתי מה שרציתי באמזון.

אחרי כמה שעות הסתכלתי במקרה שוב במסך תוצאות החיפוש וראיתי שהוא פשוט יפה.
אז הנה אתגר:
תמצאו עוד חיפושים שמביאים תוצאות אסתטיות בגוגל תמונות, שיהיו מספיק יפות בשביל להיות רקע לשולחן עבודה כמו זו (קליק לתמונה המלאה) :

כל העניין די מגניב, וחשבתי אפילו לכתוב תוכנית קטנה שמרנדרת את התוצאות חיפוש של גוגל כדי להפיק רקעים על פי דרישה :).

ניצלתי את המעבר לארצות הברית כדי לשדרג כל מיני דברים, כשהראשון הוא כמובן המחשב.
את המחשב שהיה בסלון נתתי לאמא, בתוספת המסך (24" – שידרוג מאוד משמעותי ממה שהיה לה שם).
את המחשב הראשי הפכתי למחשב סלון (טורנטים, צפיית סרטים וכו'), הוא שירת אותי טוב למדי בשנים האחרונות (למרות מסכים כחולים בחצי השנה האחרונה – מה שהסתבר כנגרם בגלל באג בדריברים של הSSD שלו).
במכונת האיכסון Iron, שמריצה עדיין OpenSolaris – לא נגעתי.
את שני המחשבים, זה של הסלון וזה של האכסון שלחתי במשלוח לפה, ואת המשלוח קיבלתי רק בשבוע שעבר, מה שאומר שנזקקתי למחשב בחודשיים האחרונים, ולכן כמובן קניתי אחד – וכאמור, ניצלתי את האירוע הנדיר שבו אני קונה מחשב חדש בלי שום חומרה קודמת כדי לבצע מה שנקרא שידרוג עצבני.
לא ממש חסכתי במחשב הזה, תקראו לזה פיצוי מוגדל אם תרצו, או בדיקה של גבולות גזרה.
אז מה בעצם קניתי?

מסך

בחרתי בDell UltraSharp U3011, זה מסך 30" שנותן יחס מחיר טוב.
הוא עלה $1200, מחיר דומה למדי ל4000 השקלים ששילמתי בזמנו על המסך 24" שהיה לי בארץ (ועבר כאמור לאמי).
מסך הוא אחר הדברים במחשב שמחזיקים שמשודרגים לעיתים מאוד רחוקות, ולכן אני חושב ששווה להשקיע כדי לקבל מסך שכיף להשתמש בו לאורך זמן.
אחד הגורמים שבגללם בחרתי במסך 30" הוא שזה גודל המסך שיש לי בפייסבוק, והרגשתי שיהיה מבעס משהו שהמסך בעבודה יהיה טוב יותר מהמסך בבית :).
הרזולוציה הטבעית של התפלץ היא 2560X1600, רזולוציה שמגמדת את הרזולוציה של 1080.

כידוע, אני גיימר. כדי להנות מרזולוציה כזו, צריך כרטיס מסך שמסוגל לרנדר משחקים ברזולוציה הזו בלי להתפחלץ.

כרטיס מסך

קניתי EVGA GeForce GTX 680, והוא עושה את העבודה, ובגדול.
את רוב המשחקים הוא סוחב יפה מאוד ברזולציה הטבעית של המסך וברמת פירוט מקסימלית.
לפעמים יש משחק כבד במיוחד שדורש ממני לוותר קצת על רמת הפירוט כדי לרוץ ברזולוציה הזו (הדוגמא האחרונה היא Far Cry 3), אבל בגדול אני מאוד מרוצה מהכרטיס הזה.
במידת הצורך, תמיד אפשר לקנות עוד אחד או אפילו עוד 2 כאלו ולהריץ אותם בתצורת SLI (או SLI תלת כיווני).

כונן קשיח

כבר במחשב הקודם עברתי לSSD, ולכן זו כלל לא שאלה. אני לא בקטע של שידעוך אלא של שדרוג.
קניתי דיסק 480GB של סמסונג, SanDisk Extreme SDSSDX-480G-G25 2.5" 480GB – אין יותר מדי מה להגיד, הוא מהיר מאוד ויש בו הרבה מקום יחסית לרוב הSSD האחרים שפופולריים היום.

לוח אם

לוח האם בעצם מכתיב את המעבד, את מהירות הזכרון ובאופן כללי את הרמה של כל המחשב.
הלכתי על Asus Maximus V extreme, שהוא ספינת הדגל של אסוס למחשבי גיימרים וסתם מטורפי אובר-קלוקינג.
פה יש לי סיפור קטן, כשבניתי את המחשב – שבמעבדים החדשים של אינטל הפינים לא נמצאים על המעבד אלא על הלוח.המעבד עצמו מגיע עם מגעים בלבד.
זה מעביר את הרגישות של הפינים אל לוח האם.
הלוח מגיע עם חתיכת פלסטיק שמגינה על הסוקט על המעבד, ובזמן שצפיתי בסרטון שמספר על ההתקנה של הלוח, הם הדגישו כמה חשוב להחזיר את חתיכת הפלסטיק במקרה ששולחים את הלוח לתיקון.
בשלב הזה כבר הורדתי את חתיכת הפלסטיק, ורק רציתי לבדוק איך אני מחזיר אותה למקרה שאני אצטרך לשלוח את הלוח.
אז ניסיתי להחזיר, וניסיתי, וניסיתי והיא לא התאימה.
בסוף הבנתי שניסיתי להחזיר אותה בצורה לא נכונה, ושאולי גרמתי נזק לפינים של הסוקט. זה היה רגע מבעס במיוחד.
המשכתי לבנות את המחשב: מעבד, ספק, זכרון, כרטיס מסף וכמובן שהוא לא עלה:
נראה שהצלחתי לדפוק את הלוח. לפעמים עדיף לא להסתכל בסרטוני הדגמה כדי לא לקבל רעיונות מטופשים.
עכשיו, האופציה שעמדה בפני היתה לשלוח את הלוח לניואג, לטעון שהוא דפוק ("אבל ככה קיבלתי אותו!") ולקוות שישלחו לי אחר במקום.
דיברתי איתם והבנתי שאם הם חושדים בנזק פיזי, הם יחזירו את אותו לוח ואותי ישלחו לעזאזל.
הפיתרון החלופי היה לשלוח את הלוח לאסוס ולתקן אותו (בטח לא בחינם אם עיקמתי את הפינים של הסוקט), ולחכות ללוח המתוקן. הבעיה עם הפתרון הזה היא שלא התחשק לי לחכות שבועיים. רציתי מחשב ויפה שעה אחת קודם.
הפתרון שבחרתי היה להזמין עוד לוח כזה, ולשלוח לאסוס את הלוח לתיקון, ואחר כך למכור אותו.
משיחה עם אסוס בטלפון הבנתי שאם הם חושבים שקילקלתי את הפינים הם יגבו $120, אבל לוח שעולה $360 עדיין משתלם לתקן ולמכור.
שלחתי את הלוח לאסוס, וקיבלתי בחזרה אחרי שבועיים לוח אחר עם מדבקה של RMA RETURN על הקופסא. למרבה הפלא אסוס לא ביקשו ממני את ה$120, מה שאומר שאולי הם חשבו שהבעיה היתה אחרת או שהם טפשים.
את הלוח מכרתי דרך קרייגס ליסט ב$275, תוך שאני מספר לקונה את הסיפור המלא כדי שלא יהיו טענות שמכרתי לו משהו לא חדש.
סך הכל יצאתי בסדר מכל הסיפור, אבל זה לא היה נעים.
נחזור לעניינו:
כשהגיע הלוח החלופי אחרי כמה ימים (משלוח הכי מהיר שהיה לניואג) התקנתי אותו, הפעם המחשב עבד לשמחתי.
הלוח הזה כולל פיצ'רים די מטורפים כולל כאלו שאני לא אנסה בחיים כמו להלחים אליו פוטנציומטר לשליטה פיזית על הוולטג' של הלוח (אני רציני).
האמת היא שאפילו לא התחלתי לנסות אובר-קלוקינג עדיין, אבל שמועות אומרות שאני אמור להיות יכול להגיע ל4.7GHZ יציב עם התצורה שלי די בקלות.

 מעבד

קניתי לי את Intel Core i7-3770K , שהוא המעבד המתאים ביותר לאובר קלוקינג, והוא סתם מהיר במיוחד באופן כללי.
כאמור עדיין לא שיחקתי ברצינות עם הOC, אבל זה יגיע.

זכרון

זכרון זה טוב, הרבה זכרון זה הרבה טוב.
קניתי G.SKILL Trident X Series 32GB במהירות 2400Mhz, לא כי אני צריך כל כך הרבה אלא כי המחיר היה כל כך אטרקטיבי שזה היה פשוט פשע לקנות פחות (פשע!).

רמקולים

הפעם האחרונה שבה קניתי רמקולים למחשב היתה מתישהו בסביבות שנת 2000, והם שירתו אותי נאמנה עד המעבר לארצות הברית.
אם מסך הוא השקעה לטווח ארוך, אז רמקולים הם השקעה לעידנים.
קניתי לי את הרמקולים הכי טובים שיש כרגע ללוג'יטק (אם להאמין לביקורות ולמחיר), Logitech Z906 500W 5.1 Speakers.
שומעים טוב, והם אפילו יכולים להתאים לקולנוע ביתי (אבל קולנוע ביתי הוא סיפור לפוסט אחר).

שאר ירקות

מארז, צורב בלו ריי, ספק כוח ידה ידה ידה.

כל העסק עלה מעל $4000, וזה בלי להתייחס לכל הסיפור של לוח האם.
מסקרן אותי כמה כזו מערכת תעלה בארץ, אבל לא מספיק כדי להתחיל לבדוק.

 

בלי ששמתי לב עברה לה שנה בלי אף פוסט, ואפילו פישלתי עם הרשימה המקושרת.
מה שאומר שהיא נשברה, ולא תחודש (כבר רמאות, אבל נניח).

יש את העניין הזה, שככל שעובר יותר זמן בלי פוסט – יותר קשה לכתוב פוסט חדש.
וזה מוזר, כי בשנה האחרונה היו לי כל כך הרבה שינויים בחיים שיספקו לפוסטים לארבעה בלוגים.
הבעיה היא, וזה תירוץ כמובן – שבגלל כל השינויים האלו לא היה לי זמן ידה ידה לכתוב פוסטים. כן.

טוב, אז במקום לכתוב 100 פוסטים בחודש (ובאמת אין לי זמן לזה, ובטח גם לשניים שעדיין קוראים פה אין זמן לקרוא אותם), אני אנסה לכתוב פוסט אחד שמסכם את הכל הכל.
הכל הכל חוץ ממה ששכחתי, או שסתם לא בא לי להזכיר.

הפוסט הזה לא יהיה מפורט, כי אין לי שלוש שעות – במקום זאת, אני אנסה לכתוב רשימה של דברים גדולים שקרו בשנה האחרונה.
תרגישו חופשי להתעניין ולבקש פוסטי המשך על נושאים מסויימים אם הם מעניינים אתכם במיוחד.

אחרי ההקדמה הזו, נתחיל במלאכה:
אולי השינוי הכי גדול בחיים שלי, הוא שעברתי לארצות הברית.
"מה? מתי? למה??" אני שומע אתכם צועקים, או אולי לא – כי שניכם בעצם מכירים אותי במציאות וכבר יודעים את כל זה.
אבל נעמיד פנים לרגע שלא.
התשובה היא פייסבוק, שקנו את פייס.קום לפני כמה חודשים, והעבירו את רוב העובדים – ואני ביניהם – למטה הראשי במנלו פארק בקליפורניה החמימה (שדי קרירה בשבוע האחרון).
קיבלתי סכום נאה בעקבות הרכישה, אבל אני עדיין צריך ורוצה להמשיך לעבוד.

אז הנה שני נושאים גדולים לפוסטי המשך או לסדרה של כאלו, או לכלום בעצם:
1. ארצות הברית? קליפורניה? איך זה?
2. פייסבוק? איך שם? פגשת את צוקרברג? טעים שם?

נמשיך.
התחתנתי, עם רובוט. בשם סוניה – רובוסוניה, ועכשיו אנחנו חורשים את אמריקה (מחר לאס וגאס, ברצינות).
אז זה הנושא השלישי:
3. רובוסוניה? מתי? למה וכמה. התחתנתם בפראג? למה? איך היה?

הלאה, קניתי מחשב חדש, ולא בסתם מחשב עסקינן, אלא בתת תפלצת מסוג מפלצתי במיוחד, מספיק לומר שהוא עלה 4300 – ולא, מדובר בדולרים ולא בשקלים.
נושא רביעי:
4. תפלץ? כמה זכרון? יש לך SSD? איזה גודל המסך?! כמה גיגה הרץ המעבד ואיזה מקלדת יש לך? (וכו').

הלאה נמשיכה:
כדי להגיע לפייסבוק צריך אוטו, אז קניתי. הוא מגניב במיוחד, ועולה בארץ פי שתיים לפחות כמובן. אני ארמוז שמדובר בB.M.W סדרה 1 עם גג נפתח, אבל אני לא אפרט מעבר לזה בינתיים.
אז הנושא הבא :
5. אוטו מגניב? תראה תמונה! באיזה מהירות הוא נוסע? יש לו גלגל ספייר??

הלאה הלאה נמשיכה:
אחד היתרונות בלהיות בארצות הברית הוא, ובכן – שהרבה דברים קורים פה.
למה הכוונה? אני יושב וצופה לי בGSL לתומי (תחרות סטארקרפט קוריאנית), ופתאום הקאסטר אומר שהגמר יהיה בלאס וגאס.
האוזניים שלי נעמדו, ותוך כמה ימים קניתי כרטיס טיסה, והייתי באירוע של הגמר בסוף שבוע ארוך מלא בסטארקרפט וקצת הימורים בלאס וגאס. (כן, פעמיים לאס וגאס בתוך שבועיים).
היה פיצןץ.

6. יש לך עוד דברים מגניבים לספר על סטארקפט? אתה משחק בליגה של פייסבוק בטורניר AHGL?

טוב, לנושא הבא:
מחשבים זה מגניב, אבל הבן אדם צריך גם מקרן כדי להרגיש שלם עם עצמו. עדיין אין לי מקרן, וגם לא טלוויזיה. אבל אני זומם לקנות מקרן איכות בקרוב.
נכון לכרגע אני חושב על המקרן 5020UBe של אפסון שנשמע ממש טוב על הנייר.
7. מקרן? למה לא טלווזיה? איך המקרן החדש?

טוב, זה מספיק לעכשיו, ואולי פוסט זה ממש מסמן את תחילתו של עידן שבו אני אכתוב יותר מפוסט בשנה :).

בהמשך למסורת רבת השנים (ברצינות, היא כבר רבת שנים!), הנה פוסט יומולדת שמוסיף עוד חוליה לרשימה המקושרת!

סטארקרפט עדיין מעסיק אותי ומונע פוסטים (מעולם לא שיחקתי במשחק אחד כל כך הרבה זמן).
אז הנה משחק סטרקרפט טוב במיוחד שראיתי לאחרונה בין שנים מהקוריאנים הטובים ביותר בעולם:

בסימן אחר, קניתי קיט להרכבת מדפסת תלת מימדית (ריפרפ מסוג 'פרוסה מנדל'), ולמעשה קיבלתי את החבילה ביום של היומולדת.
התחלתי לבנות את המדפסת עם החברה אתמול, והנה כמה תמונות של מה שיש עד כה (וכמובן שיהיה עוד פוסט מלא על המדפסת, או כמה) :

לפני חמש וחצי שנים (ואו) כתבתי פוסט משוויץ על שדרוג שביצעתי כדי לשחק בOblivion.
מאז ביטים רבים זרמו בריישת, וממש עכשיו אני מתחיל את הPre-load של Skyrim בסטים.
סקיירים הוא המשחק הבא בסדרה של The elder's scrolls, ולפי כל הסימנים הוא יהיה מדהים.

המשחק ישוחרר בעוד יום וחצי, יאי!

מסיבות היסטוריות, תמיד העדפתי את החומרה שלי אמיתית ולא וירטואלית.
בחודש האחרון יצא לי להתנסות בעבודה עם AWS – הלו הוא שרותי הווב של אמזון (Amazon Web Services) שכולל בין היתר את:

  • EC2 – הענן האלסטי של אמזון, שמאפשר להקצות מכונות וירטואליות על פי דרישה, שמריצות מה שבא לכם.
  • S3 – שרות אחסון הנתונים הוותיק של אמזון
  • RDS – שרותי בסיס נתונים, למעשה מכונת MySQL בניהול של אמזון, שכולל גם שרותי גיבוי, Read replica, סנאפ-שוטים של הנתונים ועוד.

מכונה וירטואלית בEC2 כוללת שטח אכסון מקומי (הרדיסקים לצורך העניין).
בעבר – מערכת הקבצים של המכונה ישבה על הדיסקים האלו. הImage של מערכות בשיטה הזו נקרא Instance store image, ואוכסנו בS3 – שרות איכסון הנתונים של אמזון.

אחת התכונות של הדיסקים המקומיים היא שכשהמכונה מוקצה מקבלים דיסקים ריקים, וכשהמכונה משוחררת (Terminated) המידע על הדיסקים האלו אובד לתמיד.
הדבר הזה גרם לקשיים אמיתיים להריץ בסיס נתונים על EC2, עד שאמזון פיתחו את הEBS (Elastic block store):
הEBS דומה במהות שלו למערכת איכסון מרכזית שמקצה דיסקים למכונות קצה, ולכן ביצועי הקריאה/כתיבה שלו תלויים בעומס עליו. במילים אחרות – אתם עשויים לסבול מביצועי קריאה/כתיבה ירודים כי משתמשים אחרים מתפרעים.
אם חשובים לכם ביצועי הIO, ואתם מוכנים לספוג אובדן של הנתונים אם המכונה משוחררת, שווה לההשתמש בדיסקים המקומיים, תקבלו ביצועיי IO צפויים יותר ובנוסף לא יהיה לכם תשלום לפי נפח הIO שאתם מבצעים (בניגוד לשימוש בEBS).
אפשר כמובן להגדיר אותם בתצורת  RAID-0 כדי לשפר את הביצועים

היתרון המרכזי ביותר לVolume של EBS הוא שמחזור החיים שלו נפרד מזה של המכונה אליה הוא מחובר: אם המכונה שאליה הוא מחובר משוחררת, הוא ממשיך להתקיים בנפרד ואפשר לחבר אותו למכונה אחרת (אבל רק לאחת בו זמנית כמובן).

EBS שמאפשר הקצאה של "דיסק" בצורה דינמית, וחיבור שלו למכונה בצורה דינאמית. בנוסף אפשר כמובן לשמור את מערכת הקבצים (root) של המכונה שם. Image כזה נקרא EBS Image, והוא עדיף ברוב הבחינות על הImage הוותיק יותר.
גם מכונות מבוססות EBS כוללות דיסקים מקומיים שתכלו לנצל אם תרצו (מה שאומר לפעמים שצריך לפרמט אותם).

אחד היתרונות המהותיים ביותר של ספקי ענן על פני ספק שרתים קלאסי הוא הזמן הנדרש כדי לקבל מכונה חדשה:

בספק קלאסי, מדובר בדרך כלל בכמה ימים לכל הפחות, שבהם הוא יזמין חומרה חדשה לפי דרישתכם, יתקין עליה מערכת הפעלה ויספק את המכונה.
בEC2, התהליך לוקח דקות, ואתם לא צריכים לשלוח אימייל לאף אחד, ניתן להקצות את המכונה מממשק הניהול של AWS, או בשימוש בSDK בשפה המועדפת עליכם.
מכיוון שהתהליך הוא כל כך אוטומטי, יש כמה דברים שאין לכם עליהם שליטה:
קודם כל, מאפייני החומרה מוגבלים למספר מצומצם של סוגי מכונות, ואתם צריכים לבחור את סוג המתאים ביותר.
בנוסף, המכונה תקבל כתובת IP פנימית וחיצונית שונה בכל שתקצו אותה, ושם המכונה יהיה מגעיל במיוחד (איזה חרא שמבוסס על כתובת הIP הפנימית).
אם אתם מגיעים כמוני מחוות שרתים קלאסית, זה יהיה מעצבן במיוחד. הצורך לשלוט על השם של מכונה הוא טריויאלי וחיוני במקרים רבים.

כשמקצים מכונה בEC2, חוץ מהפרטים הרגילים של סוג המכונה, איפה היא תהיה, על איזה אימג' היא תתבסס וכו' – אפשר גם להעביר מידע כללי כלשהו למכונה, שיהיה זמין לה על פי דרישה.
ספציפית אפשר להעביר למכונה את שם ההוסט שאנו רוצים שהיא תקבל, ואולי גם כל מני פרטים שיעזרו למכונה להגדיר את עצמה לפי הצורך בעליה הראשונה.
אם משתמשים בVPC – הלו הוא ענן וירטואלי פרטי, מקבלים כמה יתרונות, קודם כל אפשר לשלוט על תצורת הרשת של המכונות לחלוטין, מה שאומר שתוכלו לבחור כתובות IP, סאבנטים, שרת DNS וכו'.
כדי לשלוט גם על שם ההוסט של המכונה, המכונה מעדכנת DNS פנימי בשם ובכתובת הIP שלה (הDNS הוא מכונה וירטואלית בעצמו בתוך הVPC שלכם). מכיוון שכל המכונות שלכם מוגדרות להשתמש בDNS הזה, שם ההוסט החדש יהיה מוכר לכל המכונות האחרות אוטומטית ברגע שהמכונה עולה ומעדכנת את הDNS.

כל המכונות הוירטואליות שלי מבוססות על אותו IMAGE, למרות שהן מסוגים שונים ומשונים, יש לי שם:

  • מכונות DNS
  • מכונות Memcached
  • מכונות WEB
  • מכונות Gearman
  • מכונת HAProxy
  • ועוד

אז איך יתכן שכל המכונות מבוססות על אותו IMAGE?
כאמור, כשאני מקצה מכונה אני מעביר לה את ה"סוג" שלה בUSER-DATA.
כשהמכונה עולה, היא מעבירה את הסוג שלה לשרת תצורה מרכזי מסוג Puppet, שאומר למכונה מה לעשות כדי להפוך למה שהיא אמורה להפוך.
אפשר למלא כמה פוסטים רק על Puppet (ואפילו כתבתי עליו כבר פעם), אבל הפעם אני לא ארחיב.

כאשר יש לכם מערכת אלסטית של שרתים, שבה שרתים יכולים לבוא וללכת לפי דרישה – נוצרת בעיה של ניהול. למשל, אם תרצו להפעיל מחדש את כל שרתי האפ'אצי במכונות הWEB – איך תעשו את זה? בתור התחלה, איך תדעו בכלל איזה שרתים הם מכונות WEB ומה הכתובות שלהם?
אם תרצו לברר מה הגרסא של חבילה מסויימת בכל השרתים, איך תדעו מה כל השרתים?
פתרון אחד הוא  לנהל בסיס נתונים מרכזי שישמור מידע על השרתים. הפתרון הזה עובד, אבל הוא בעייתי : צריך לתחזק אותו, ויש לשים לב במיוחד למה קורה כשמכונה משוחררת.

פתרון אלטרנטיבי הוא להשתמש במערכת Marionette collective:
קונספטואלית, mcollective  היא נטולת שרת מרכזי.
יש שרת הודעות כללי (Message queue) מסוג ActiveMQ שמשמש לתקשורת בין המכונות. פלאגינים מיוחדים בשם Agents רצים על המכונות, ומאפשרים ביצוע פעולות שונות ומשונות עליהם.
הפעולות יכולות להיות מסוננות לפי "עובדות" שהמכונות יודעות על עצמן, במילים אחרות – מכונת WEB, שיודעת היא מכונת WEB, לא תבצע פעולה שמיועדת למכונת Gearman.
ההתקנה של MCollective היא לא מאוד מסובכת, ומה שיפה זה שהActiveMQ עובד, כל מכונה שעולה אוטומטית זמינה דרך הMCollective (כמובן – היא צריכה להריץ את השרת של MCollective, אבל כל זה חלק מהIMAGE הבסיסי.
שווה מאוד לראות את הסרטונים באתר של Mcollective כדי להבין במה מדובר.

אם לסכם, אני מרוצה מהמערכת שקמתי באמזון, ובגדול מהגמישות שנובעת מהתשתיות של אמזון.
יש לי עדיין לדאוג לכל העניין של איזורי הזמינות, גיבויים שוטפים וכו'.

אם תהיה דרישה, אולי אני אכתוב עוד כמה פוסטים שמפרטים לגבי חלקים ספציפיים מהתצורה שלי בAWS.

בעקבות הגעת NGN לאיזור שלי, שדרגתי את מהירות האינטרנט שלי ל15 מגה-ביט, באימייל "חוזה" שקיבלתי מבזק בין לאומי – ספק האינטרנט שלי – ראיתי את ההברקה הבאה:

@ גלישה ללא הגבלת זמן במהירות של עד 15.00 מס"ש קצב הורדה ו- 800 קס"ש קצב העלאה בהיקף העברת נתונים(הורדה והעלאה) של עד 65 ג'יגה בייט (GB) בחודש שירות ("מסגרת החבילה").

העברת נתונים של עד 65 ג'יגה בייט לחודש. בואו נחשב רגע, 15 מגה-ביט זה 1.875 מגה בייט לשניה, או 6.7 ג'גה לשעה – או 162 ג'יגה בייט ליום.
במילים אחרות, בזק מקציבים לי הורדה רציפה של בערך חצי יום במהירות מקסימלית, ואז אני יכול לסגור את המחשב וללכת לים עד סוף החודש.
חשבתי לתומי שזו טעות, הרי זו הגבלה מטופשת בעליל – והתקשרתי אליהם.
הנציגה המסכנה לא ידעה מאיפה נפלתי לה, "אין שום הגבלה" היא חזרה ואמרה והקריאה לי את תנאי החוזה (המהירות, המחיר וההתחייבות)
אם אין הגבלה, הקשתי – למה כתוב שיש באימייל הרשמי ששלחת לי שמותר לי להוריד רצוף חצי יום בחודש?
"אני אשלח לך אימייל חדש שבו לא יהיה כתוב", אמרה הנציגה.
הסכמתי בשימחה, וכשהגיע האימייל החדש כמובן זה עדיין היה שם.
שלחתי לה אותו חזרה, והיא הלכה לבדוק את זה מול הבכירים במשמרת.
היא חזרה ובשורה בפיה : "לא אוכפים את זה".
"אם לא אוכפים את זה, למה זה כתוב?", שאלתי,
אה, זו הנחיה מלמעלה.
טוב, כמובן שמציגת שרות לקוחות לא ציפיתי ליותר מדי, הרי היא לא באמת יכולה לשנות דברים כאלו.

פניתי לפניות הציבור של בזק Pniot@bezeqint.co.il (אל תטרחו עם הפורם באתר שלהם, הוא מגביל אתכם לשבע תווים לפניה).
קיבלתי תגובה, פרשתי את הטענה שלי – ואז כלום.
אחרי כמה שבועות, שלחתי עוד אימייל, ותהיתי אם הם מתעלמים.
אחרי כמה שבועות, עוד אימייל.
לבסוף חזרו אלי, טלפונית, ואחרי שיחה די מתישה שלא הגיעה לשום מקום מיוחד וכללה רמזים שהם שקלו לבטל את ההגבלה, קיבלתי את זה באימייל הסיכום:

  • בהתייחס לטענתך בדבר מסגרת תעבורת הנתונים בחבילה נבקש לציין, כי בזק בינלאומי, שהינה ספקית האינטרנט המובילה בישראל והאחרונה מבין כל הספקיות האינטרנט בארץ לבצע מהלך זה, בפועל טרם אכפה את המגבלה על השימוש בשירותים המצוינת במכתב ההצטרפות.
  • יצוין, מטרתה של מגבלה זו, הינה לאפשר לבזק בינלאומי לשמור על אפשרות לשלוט בחריגות קיצוניות בנפחי התעבורה ובכך ליישם מדיניות שימוש הוגן בשירותיה (fair usage policy), כמקובל בארץ ובעולם.
  • על אף האמור לעיל וכפי שסוכם בשיחתנו הטלפונית, לפנים משורת הדין ולמען שביעות רצונך, ככל שמסגרת תעבורת הנתונים תוחל בעניינך, תינתן לך האפשרות לבטל את שירותי הגלישה המסופקים לך על ידי בזק בינלאומי ללא תשלום יתרת חודשי ההתחייבות הנותרים בחבילה וזאת בתוך 30 יום מיום תחילת אכיפת המסגרת.
    יובהר, כי האמור בסעיף 4 לעיל תקף אך ורק ביחס לחבילה המוזכרת בסעיף 1 לעיל.
    ככל שיעלה הצורך לנצל את האמור בסעיף 4 לעיל, עליך לציין בפני נציגי החברה כי הנך זכאי למחווה שירותית זו בהתאם למספר פניה X.

אז בקיצור, "כולם עושים את זה, אנחנו האחרונים, ובכלל – אנחנו לא אוכפים את זה. אה  – וקח דג : אם נאכוף את זה תוכל לצאת מההתחייבות כג'סטה שירותית מיוחדת"

אבל מה הם אומרים בעצם: "לשמור על אפשרות לשלוט בחריגות קיצוניות בנפחי התעבורה"?
מה שהם אומרים זה "אם יהיה לנו עומס חריג על הרשת, נוכל לדפוק משתמשיים כבדים".
התגובה שלי לזה: תקנו עוד רוחב פס לפני שיהיה לכם עומס חריג. המשתמשים הכבדים משלמים לכם את רוב הכסף שמשלם את המשכורות שלכם. הם לא טפילים, הם לא עלוקות – הם לקוחות חשובים.
אם כל המשתמשים היו משתמשים קלים, כולם היו משתמשים בחבילה של מגה וחצי (ואז היה לוקח להם שליש חודש להוריד 65 גיגה).

אז קודם כל, לידיעתכם.
דבר שני, אם זה מפריע לכם, תתלוננו.
אם אם יקבלו מספיק תלונות אולי הם יבטלו את זה.

קיבלתי דוח תנועה לפני מספר שבועות, ודרך אתר המשטרה הגעתי לאתר הטפסים הלאומי כדי למלט טופס ביטול דוח.
באתר הטפסים הלאומי, נדרשתי להוריד סרגל כלים כדי לקבל גישה לטופס, התחלה גרועה להמשך גרוע יותר.
ניסיתי להוריד את סרגל הכלים בפיירפוקס, והוא לא תומך בגרסאת הפיירפוקס שלי – הרי היא 6.0, עם זה אני מוכן לחיות, לפחות הם ניסו.
פתחתי את אינטרנט אקספלורר, וניכנסתי שוב.
התקנתי את סרגל הכלים, והתחלתי למלא את הטופס.
כמובן שהייתי צריך לנחש שאת מספר הדוח אני אמור להכניס בלי מקפים.
כשסיימתי חיפשתי כפתור אישור, שמירה, שליחה או כל דבר – אבל לא היה שום דבר.
באדום למעלה היה טקסט שאמר שאני אמור למלא ולהדפיס את הטופס.
די מטומטם, בשביל זה אני צריך סרגל כלים?
הדפסתי את המסך לקובץ, פתחתי אותו – ובפנים היו ההוראות המיוחלות:
אני צריך להדפס את הטופס דרך כפתור מזערי בסרגל הכלים.
השינאה שלי גדלה מרגע לרגע.
לחצתי על הכפתור המזערי, והדפסתי את הטופס לקובץ, כשפתחתי את הקובץ גיליתי שאת שדה הטקסט הקטן מדי בטופס הם הדפיסו בדיוק כמו שהוא נראה, מה שאומר שחצי מהטקסט שכתבתי לא מופיע בכלל בהדפסה.
השינאה גדלה עוד.
ערכתי את הטופס, מחקתי את כל האנטרים, והדפסתי שוב.
עכשיו אני אמור לשלוח את הטופס הזה בעצמי בדואר רשום, היעילות מעולם לא היתה כל כך נוחה.

אחרי החוויה המרנינה, החלטתי שאני חייב לשלוח להם משוב.
הרי יש להם חלק שלם במסך שמוקדש לשאלה "מה דעתך על תהליך מילוי הטופס?".
אבל אפילו החוויה עד כה לא הכינה אותי להמשך.
לחיצה על הכפתור המעוצב למשעי "שלח משוב" גורמת להודעת השגיאה הבאה:

לאחר מספר נסיונות, הבנתי שבמקביל להודעת השגיאה הוא גם פותח טאב חדש עם טופס המשוב.
הקלדתי בששון את המשוב החינני שלי, וכשסיימתי בהיתי במסך בחיפוש אחרי כפתור השליחה.
הוא לא היה, אפילו לא בסרגל הכלים המשוקץ.
עדכנתי את המשוב, ולבסוף שלחתי אותו דרך דף צור קשר.
עצוב לחשוב שמיטב כספי משלם המיסים (הכסף שאני משלם!!) הולך לזבל האורגני המתכנה ממשל זמין.
הנה המשוב שלי, להנאתכם.

ראשית, הרשו לי להתנצל מראש על הטון של המשוב.
הוא בא מהלב.

קודם כל, זה מטומטמם שאני נדרש להוריד סרגל כלים כדי להשלים משימה טריויאלית שבסופה אני עוד אמור להדפיס ולשלוח את הטופס בעצמי.
בתום מילוי הפרטים, לא היה ברור לי איך להמשיך. אין כפתור אישר או המשך או הדפס.
רק כשהדפסתי את הטופס כרגיל קיבלתי מהמדפסת שלי את הנחיה להדפיס דרך סרגל הכלים. דבר מוזר ולא סטנדרטי בעולם המחשבים.
כשהדפסתי את הטופס דרך סרגל הכלים, הטקסט שכתבתי לא הוצג כראוי ונאלצתי לעמד אותו בצורה אחרת ולהדפיס מחדש.
כשרציתי לשלוח משוב, קיבלתי שגיאה על כל שהטופס לא אומת.
לבסוף הצלחתי לשלוח משוב (אני מקווה).

בגדול, אני חושב שהמערכת הזו היא אחד הכישלונות הגדולים ביותר שיצא לי לראות מאתר ממשלתי.
חווית המשתמש מזוויעה וגרמה לי לרצות להרביץ למישהו.

בתקווה שתפטרו את מי שפיתח את זה ותתחילו מחדש, הפעם עם צוות שאינו מטומטם.

קבלו תיקון, מערכת שליחת המשוב שלכם היא באיכות דומה לשאר המערכת ואין אפשרות לשלוח דרכה משוב.
ללא ספק היא פותחה על ידי אותו חבר מפגרים שפיתח את השאר.
אני אנסה לשלוח את המשוב בצורה אחרת.

שינאה.