מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע

סן פרנסיסקו, Inception ומהירות הורדה מטורפת

עמרי — Sun, 22 Aug 2010 01:03:02 +0000

השקט שהשתרר בבלוג לא נובע משתקנות שפקדה אותי, אלא מזה שבשבועות האחרונים אני נמצא בארצות הברית במסגרת העבודה ולא היה לי יותר מדי זמן לנשום.
אני נמצא באיזור סאן פרנסיסקו (פאלו אלטו), ואני אשאר פה בשבועיים הקרובים.
הייתי רוצה להרחיב על מה אני עושה פה, אבל לצערי אני לא יכול בשלב זה, אולי עוד כמה חודשים.
יש לי רק ממצא אחד להציג בינתיים:

אציין שזו קצת רמאות:
יש לי בלפטופ חיבור של 100 מגה ביט, והמהירות הזו היא בלתי אפשרית והיתה רגעית (המקסימום הוא 12.5MB/SEC), מצד שני – אני חותם שאם אני אנסה עם חיבור ג’יגביט אני אעבור את המהירות הזו בקלות.

ברגעים אלו אני נמצא בסן פרנסיסקו, בסטארבק כלשהו ליד יוניון סקוור.
סיימתי לראות את Inception בIMAX לפני כמה שעות.
ראיתי אותו כבר לפני שבוע, והחלטתי שאני צריך לראות אותו שוב.
לא התכוונתי שזה יקרה כל כך מוקדם, אבל חבר הזמין אותי להצטרף אליו כשהוא שמע שאני בעיר.

הסרט הזה הוא כנראה הסרט הכי טוב ב2010, וזה מעניין כי הסרט הכי טוב של 2009 היה כנראה האביר האפל – כשמה שמשותף לשניהם זה כמובן ששניהם בוימו על ידי כריסטופן נולן.
הסרט הזה עושה למטאריקס מה שהמצאת המחסנית עשתה למדעי המחשב, ואת זה תבינו רק אחרי שתראו את הסרט (אבל רק אם מחסנית בשבילכם היא יותר מאשר מקום לשים בו כדורים).
בקיצור, מומלץ בחום – ולבוא מרוכזים .

אחרי הסרט הלכנו לאכול במסעדה קוריאנית בשם Brothers, היה מצויין.

לא חושב שאכלתי אי פעם אוכל קוריאני, מישהו מכיר מסעדה קוריאנית בארץ (רצוי כזו שלא תבייש את הפירמה)?

סן פרנסיסקו היא כנראה העיר המועדפת עלי בארצות הברית,וזה מעניין כי באופן לא מתוכנן היא גם העיר בחו”ל שיצא לי לבקר בה הכי הרבה פעמים.
בשבוע שעבר עשיתי לקולגה שזו הפעם הראשונה שלו בעיר את הסיבוב הרגיל של החוף הצפוני, פיר הדייגים, אופניים בסיבוב על גשר הזהב ואל סולסליטו וחזרה במעבורת.
היה יום טוב.
היום עדיין לא נגמר, אבל הוא באווירה הרבה יותר רגועה מבחינתי.
פעם ראשונה שאני כותב פוסט בבלוג תוך ישיבה בסטרבקס. (למעשה היום היתה הפעם הראשונה שביקרתי בסטארבקס – יש להם קפה שמזכיר את הקפה בארץ, ונראה שבכל הסניפים יש אינטרנט ותנאים לשימוש בלפטופ).

המזג אוויר פה מעולה, אפילו קריר לפעמים.
למעשה, זה הקיץ הכי קר באיזור מזה זמן רב – מה שמסתדר עם הטירוף שהולך בארץ (כל החום הזה צריך ללכת לאנשהו, נכון?)
אם הכל ילך לפי התוכניות, אני אשוב למדינתנו המהבילה בעוד כשבועיים, אשאר בארץ כשבוע ואחזור לפה לעוד כמה שבועות.
ריבוי הטיסות בקונטיננטל כבר הביא אותי לרמת כסף בנוסע המתמיד, אולי נתחיל לראות שדרוגים אקראיים בקרוב.

עד כאן עידכונינו.

הדוור מצלצל פעמיים, ואז כותב את הסיסמא על תיבת הדואר

עמרי — Sun, 01 Aug 2010 17:50:57 +0000

אחת התוכנות הפופולאריות ביותר לניהול רשימות תפוצה היא mailman.
היום קיבלתי תזכורת מאחת מרשימות התפוצה אליהן אני רשום שאני רשום אליה, ובתזכורת היתה הסיסמא איתה נרשמתי.

מי שקרא את הפוסט על התורכים, זוכר מה זה אומר:

מיילמן שומר את הסיסמא כטקסט נקי.

חיפוש קצר בגוגל הוביל לזה: באג במיילמן מ2006 (!) שלאחרונה זכה לקצת התייחסות, הכרה מצד מפתחי מיילמן שזו בעיה שתתוקן בגרסא הבאה.
לא ממש מוסיף כבוד להילת האבטחה המוגברת של מוצרי קוד פתוח, באג טיוויאלי וחשוב כזה זוכה להתעלמות במשך ארבע שנים.
הבאג הוא כל כך ישן שגם שכבר תצא הגרסא הבאה רוב המשתמשים לא יטרחו לשדרג כי הם אפילו לא יזכרו שהם התקינו את מיילמן.

בכל מקרה, המשמעות של זה היא שהסיסמאות שנתתם לרשימות התפוצה בסכנת חשיפה גבוהה. הדבר הזה מדגיש את החשיבות של פתרון כמו LastPass או KeePass שיאפשרו שימוש בסיסמאות אקראיות לכל שרות.

StarCraft 2

עמרי — Fri, 30 Jul 2010 10:54:26 +0000

אז כאחד המעריצים האמיתיים של סטארקפט, קניתי לי עותק של גרסאת האספנים של סטארקרפט 2 בארוע ההשקה בחצות.
מאז אני ישן קצת פחות.

גרסאת האספנים יקרה באיזה 150 שקל, אבל שווה את זה לגמרי לדעתי.
נתחיל מהקופסא: כבדה, קשיחה ועם זיזים מגניבים.

בפנים, חוץ מהמשחק יש ספר על האמנות של המשחק, תמונות, ציורים וקונספטים מאמני בליזארד שהובילו למשחק כמו שהוא היום.

קומיקס של סטארקרפט 0 (מה היה לפני סטארקרפט 1)

סידי של פסקול המשחק (שכבר נמכר באי-טונז ב$10).

די-וי-די של מאחורי הקלעים

דיסקית און קיי (DOG TAG של ג’יימס ריינור, הדמות הראשית במשחק), שמגיעה טעונה עם סטארקרפט 1 וחבילת ההרחבה ברוד וואר .

(כל התמונות לחיצות לקבלת תמונה בגודל מלא)

הגעתי הביתה וסייימתי את ההתקנה בסביבות 1:00.
במהלך ההתקנה המשחק מספר את תקציר הפרקים הקודמים, שזה טאץ’ נחמד.
בתום ההתקנה הפעלתי את המשחק ועמדה בפני בחירה הרת גורל (טוב נו, לא ממש – אבל עדיין בחירה קשה) :
בדרך כלל אני תמיד משחק קודם בקמפיין לשחקן יחיד לפני שאני חושב בכלל על ריבוי משחקים, אבל הפעם התפתתי לקפוץ ישר למים העמודים ולנסות משחק מרובה משתתפים.
לא עמדתי בפיתוי. בחרתי בגזע הטראנס (בני אדם), ומולי עמד שחקן ששיחק בפרוטוס.
לא במפתיע, גם הוא בדיוק קנה את המשחק ועדיין לא ראה אפילו את הקמפיין לשחקן יחיד.
התחלנו לשחק, ולשמחתי ומייד הרגשתי בבית.
חוץ מהגרפיקה המשופרת לאין ערוך, זה נראה והרגיש כמו הסטארקרפט שלמדתי לאהוב.
המכניקה של המשחק דומה מאוד לזה של המשחק הקודם.
בנינו בשקט במשך כמה דקות ואפילו התחלתי בסיס הרחבה, ואז הבחור התקיף אותי עם סטוקרס (Stalkers – יחידת פרוטוס חדשה שמזכירה קצת את הדראגון שיצא לגמלאות), וזילוטס (Zealots – היחידה הרגלית הישנה והטובה של הפרוטוס).
הצלחתי להדוף אותו עם מארינס שהתבנקרו בכניסה, אבל המחיר היה די גבוה, הוא הצליח להכנס לבסיס ההרחבה שלי ודפק לא מעט SCVים (יחידת הבניה התיקון ואיסוף המשאבים של הטראנס). למרבה המזל הוא אפלו לא ראה שיש לי עוד בסיס.
הוא המשיך לתקוף מדי פעם, אבל ההתקפות הבאות היו פחות מוצלחות כי כבר עיביתי את קוי ההגנה שלי.
כמה דקות אחרי, יצאתי למתקפה עם מרינס וכמה טנקי מצור, הגעתי עד לפתח הבסיס שלו והתחלתי להזדחל עם הטנקים : כמה טנקים במוד מצור, כמה מתקדמים קדימה עם המרינס ועוברים למוד מצור בעצמם, וחוזר חלילה.
לא עבר הרבה זמן ומר בחור נכנע.

ניצחון לכוחותינו במשחק הראשון, האקדמיה של סטארקרפט 1 הוכיחה את עצמה.

אוקיי, זה היה נחמד ומוכר, והחלטתי לעבור למשחק לשחקן יחיד.

סטארקרפט 2 יחולק לשלושה חלקים, כשכל חלק יתמקד בגזע אחר.
כנפי החופש – החלק הראשון – מתמקד באנשים (Terrans), אבל למרות זאת מאפשר בוודאות לשחק גם בפרוטוס כחלק מעלילה של המשחק לשחקן יחיד (ואולי גם בזרג, אני לא בטוח).

הסיפור מרגיש די אפל ופסימי, והסרטונים מדהימים כצפוי.
המשימות הראשונות פשוטות ומציגות בפני השחקן את היחידות הבסיסיות. פה אין הפתעות.
רוב המשימות מתבססות על איסוף משאבים ובניית בסיס וצבא, אבל יש הרבה משימות עם טוויסטים מענינים.
יש משימה על כוכב לבה, שבה כל כמה דקות הלבה עולה וכל השטחים הנמוכים מוצפים, מה שאומר שצריך לפנות אותם מהר. מה שהופך את זה למעניין זה שהמינרלים נמצאים רק שם.
יש משימה אחרת שבה יש מחזור יום ולילה קצר, שבו בלילה אנשים נגועים (Infested Terrans) מנסים לעלות על הבסיס שלכם במאות, וביום יש הזדמנות להוציא כוח חלוץ ולהשמיד את הבתים של המושבה מהם היצורים באים בלילה (הם רגישים לאור אז ביום הם מסתתרים).

לכל משימה יש כמה מטרות ראשיות שחייבים לעבור כדי לסיים אותה, ועוד כמה מטרות משניות שנותנות בונוסים.
חוץ מהמטרות הברורות, יש גם הישגים אפשריים בכל משימה שבדרך כלל הרבה יותר קשה לקבל.
פרפקציוניסטים כמוני שרוצים את כל ההישגים יכולים לבלות ימים שלמים בנסיונות, מה שמאריך משמעותית את זמן המשחק.

בין המשימות ריינור מסתובב בחללית, ומדבר עם הדמויות – מה שנותן עומק לדמויות ולעלילה.
עוד טאץ’ נחמד הוא ערוץ החדשות שמדווח בצורה לא הכי אובייקטיבית על הארועים האחרונים.
בנוסף אפשר לשדרג יחידות ובניינים בארמורי בחללית (בתמורה לכסף או לנקודות מחקר שאספתם במהלך המשימות), וגם לשחק במשימות קודמות שוב.
אחת המשימות במשחק:

יש אפילו מכונת ארקייד עם משחק ארקייד של חלליות בקנטינה.

המשחק מרובה המשתתפים הוא חלק משמעותי בסטארקרפט לפחות כמו הקמפיין לשחקן יחיד, אולי אפילו יותר.
בהתחלה אתם מקבלים עד 50 משחקים להכרת המשחק (בלי ציונים ובלי דירוג), ואחר כך 5 משחקים מכל סוג (1V1, 2V2 וכו’) שבהם המשחק מחליט באיזה רמה אתם.
משם הכל נזכר והמשחק יעשה כמיטב יכולתו לשים אתכם מול שחקנים ברמה שלהם, מה שאומר שאין מה לצפות לסדרת הפסדים או סדרת נצחונות רצופה (שזה דבר טוב לדעתי).
משחק מפורשן של שניים מהמפתחים של סטארקרפט:

יש לא מעט ביקורת על המשחק, בעיקר מסביב לנושאים הבאים:

אין תמיכה בLAN!

זכורים לי לילות רבים שבהם שיחקתי בLAN כשעבדתי בטלמפ, עוד כשטלמפ היתה חברה של ארבעה אנשים. אבל כבר אז בעיקר שיחקנו כצוות בבאטל.נט נגד שחקנים אחרים ורק לעיתים די נדירות במשחק LAN של ממש.
ברמה הטכנית, אין סיבה שמשחק שמתואם דרך באטל.נט יהיה יותר איטי ממשחק מקומי לחלוטין כי המחשבים מדברים ישירות אחד מול השני ולא דרך השרתים המרכזיים.
אומנם צריך גישה לאינטנט כדי להתחיל משחק, ואם יש לכם LAN שנמצא על תחנת החלל מיר בדיוק כשיש סופת שמש יתכן ולא תוכלו להתחבר ולשחק – שזה אומנם חבל אבל לא נראה לי שזה בעיה אמיתית.
בקיצור, לי אישית זה לא מפריע במיוחד, אבל לפי ריבוי התגובות באמזון שנותנים למשחק ציון 1 מתוך 5 על בסיס זה שאין בו LAN, זה כנראה מפריע ללא מעט.
הניחוש שלי הוא שזה מפריע בעיקר למי שרוצה לשחק במשחק מרובה משתתפים בלי לקנות עותק חוקי של המשחק, וזה נסיון ללחוץ את בליזארד להחזיר תמיכה בLAN.

קיבלנו שליש משחק במחיר של משחק מלא!

סטארקרפט כלל קמפיינים של שלושת הגזעים במשחק, והרבה אנשים מרגישים שבליזארד מנסה לחלוב את הפרה בזה שהיא משחררת משחק אחד ב$60 לכל אחד מהקמפיינים.
אפשר להבין את הכעס, אבל אחרי ששיחקתי במשחק אני חייב לומר שלפחות בינתיים נראה שיש בקמפיין של סטארקרפט 2 לא פחות משחק מאשר בכל שלושת הקמפיינים של סטארקרפט 1, אולי אפילו יותר.
בקיצור, לדעתי קיבלנו משחק וחצי במחיר של משחק וחצי.

יהיה מי שיטען שזה בעצם סטארקראפט 1 עם גרפיקה חדשה וסיפור חדש.
זה לא מדוייק: למרות שרוב המכניקה של המשחק לא השתנתה , יש כל מני שינויים קטנים וברוכים, למשל – אפשר לתת הוראות בתור לSCV גם בזמן שהם בונים משהו. או אפשר לתת הוראות בתור לטנק מצור שכוללות מעבר למצב ומצור או יציאה ממצב מצור.
בנוסף אפשר להכניס בניינים לקבוצה ולהורות לכל הבנינים לייצר משהו בלי לעבור לבסיס בכלל.
עוד דבר נחמד זה שאפשר לנתב את הSCVים החדשים שנבנים במרכז הפיקוד ישירות אל שדה המינרלים, מה שחוסך התעסקות איתם בכל פעם שאחד חדש יוצא.
למרות זאת, המשחק שמר על התחושה של המשחק הראשון (אם כי יש המון יחידות חדשות וכמה מהיחידות הישנות נעלמו).

אין לי ספק שסטארקרפט 2 הוא משחק האסטרטגיה הטוב ביותר אי פעם, ואני ממליץ לכולם לשים יד על עותק חוקי שיאפשר להם לשחק גם בבאטל.נט ביצירת המופת החדשה של בליזארד.

Battleship operational

עמרי — Mon, 26 Jul 2010 19:14:05 +0000

בעוד שעתיים ועשר דקות אני אשים את ידי המזיעות על סאטרקרפט 2, גרסאת האספנים.
גרסאת האספנים כוללת כמה דברים שגורמים להשקעה להשתלם:

DVD על עשיית המשחק : המשחק עלה 100 מיליון דולר, מגיע לו Making of.
סאונד טראק של המשחק.
דיסק על מפתח של שני ג’יגה בצורת הדסקית (Dog tag) של גים (This is Jimmy) ריינור, שמכיל את סטארקראפט ואת ברוד-וואר. (המשחק המקורי וההרחבה).
ספר של 176 עמודים של ארט-וורק של המשחק
קומיקס של סטארקרפט 0 (מה היה לפני המשחק הראשון).

ועוד כמה בונוסים.

אה, וכמובן – סטארקרפט 2 – כנפי החופש.

נ.ב: לפני שבוע קניתי מניות של אקטיוויז’ן בליזארד (לקראת ההשקה של SC2), בינתיים אני מורווח 7-8%, אז בעצם אני משקיע פה בעצמי.

אל תתקשרו.

טריילר רשמי:

קצת גיימפליי:

אי הקופים 2, נקמתו של ליצ’אק

עמרי — Fri, 23 Jul 2010 13:27:37 +0000

אחד המשחקים הנוסטלגיים ביותר אי פעם הוא אי הקופים 2 – נקמתו של ליצ’אק, ולפני כשבועיים לוקאס ארטס שחררה גרסא מחודשת שלו, עם גרפיקה ראויה וסאונד ומוסיקה מחודשים.
זה המשחק השני בסדרה שהם מחדשים, כשהראשון היה כמובן הסוד של אי הקופים. שני המשחקים זמינים תמורת 10$ כל אחד בסטים (שניהם שווים כל סנט!)

מה שמגניב פה שזה בעצם המשחק הישן, אבל בדיוק – בעטיפה מחודשת. למעשה, המשחק הישן מסתתר שם בפנים ואם תלחצו על F1 בזמן המשחק, הגרפיקה הממשק והסאונד יעברו להיות אלו של המשחק מ91 (!).
תוספת חדשה היא הערות של המפתחים לגבי סצנות מסויימות במשחק, זה מרגיש ממש כמו איזה פודקאסט על מונקי איילנד, מאוד לא רשמי ומשעשע.

הנה הטריילר (שנראה טיפה יותר מרשים מהדבר האמיתי, אבל עדיין משעשע):

והנה קצת גיימפליי:

מחכה בקוצר רוח לרימייק של האורגים ומי יודע, אולי אפילו יומו של הטנטקל?

סיסמאות, תורכים וLastPass

עמרי — Sun, 18 Jul 2010 21:02:02 +0000

נפתח בווידוי:
היסטורית, נטיתי ואני עדיין נוטה לזלזל בכל החוקים שמעמיסים על משתמשים כדי להקשיח את הסיסמא שלהם.
כשאני נתקל בהוראות בחירת סיסמא כמו : “בחר סיסמא עם שמונה תווים, עם לפחות מספר אחד, אות גדולה אחת לפחות וסימן מיוחד אחד לפחות, ולא כזו שהשתמשת בה בשנה האחרונה” אני חש שינאה עזה כלפי האתר שמכריח אותי לבחור סיסמא שאני לא יכול לזכור.

כן, גם אני משתמש באותה סיסמא (עד כדי שינויים קטנים כדי לענות על דרישות מעצבנות) ברוב האתרים.
למעשה מדי שנה שנתיים אני מחליף את הסיסמא הראשית שלי, ואז כשאני בא להכנס לאתר אני מנסה להעריך כמה זמן אני מכיר אותו ואיזו מהסיסמאות הקבועות שלי עשויה להתאים. בדרך כלל אני מצליח לנחש בסופו של דבר.

אומנם לאתרים הבאמת חשובים, בנקים, פייפאל וכו’ יש לי סיסמאות יחודיות (וכמובן גם לחשבון הדואר שלי, ואגב גם שרתים – אני לא משתמש בסיסמא הקבועה שנתפסת אצלי כקלה מדי עבור שרתים).

אני לא לבד, ולדעתי רוב רובם של המשתמשים נוהגים כמוני – כלומר משתמשים בסיסמא אחת עבור רוב האתרים, ואולי אפילו עבור חשבון האימייל שלהם.
בגלל זה הנזק הפוטנציאלי שיכול לגרום האקר תורכי משועמם ונחוש למשתמש ישראלי תמים וממוצע יכול להיות די גדול, למשל:

התחזות : בפייסבוק, בבלוגים או באתרים אחרים. אם הסיסמא הקבועה שלכם היא גם הסיסמא של האימייל – אכלתם פלפל (במילים אחרות, גם אם אתם לא עושים כלום בעקבות הפוסט הזה – לפחות את זה תתקנו, בפקודה!). פריצה לאימייל היא מסוכנת לא רק בגלל הסכנה לחדירה לפרטיות ולהתחזות – אלא גם כי היא מאפשרת שחזור סיסמא במרבית האתרים שאתם רשומים אליהם.
גניבת כסף דרך חשבון בנק (לא מאוד סביר, כי רוב הבנקים לא יאפשרו שימוש בסיסמא קלה שלא משתנה תדיר, ובנוסף הם נאצים בכל הנוגע לשחזור סיסמא).
גניבת שרותים דרך אתרים שמחזיקים בפרטי כרטיס האשראי שלכם : זה כבר די סביר, מי שמגלה את הסיסמא שלכם ל10BIS יכול להזמין פיצות בלי להזין מחדש את פרטי כרטיס האשראי. למעשה אם האתר עלוב במיוחד הוא גם יכול להשיג את מספר כרטיס האשראי דרך ממשק המשתמש ומשם הדרך אל האושר מובטחת.

בעבר כבר נכוותי קלות מסיסמאות קלות מדי כשאיזה בוט ניחש סיסמא של משתמש חדש בשרת (לפני שהוא הספיק לעשות להכנס בפעם הראשונה ולשנות אותה), וכמובן שהפקתי לקחים ושיניתי כמה הרגלים (פרטים בפוסט המלונקק).

שלשום ארז וולף פרסם בבלוגו We CMS שהוא מצא רשימת סיסמאות של ישראלים מסתובבת באיזה פורום טורקי, ושהרשימה נלקחה מאתר ישראלי גדול בעל אבטחה מפוקפקת ששמר את הסיסמאות שלו כטקסט צח (או בלעז – Clear text).

פונקציות גיבוב לערבול סיסמאות

מתכנתים עם אחריות מינימלית לעולם ירגישו אי נוחות עזה כשהם מתכננים מערכת שבה סיסמאות המשתמש נשמרות כטקסט צח. הפרקטיקה המקובלת היא להעביר את הסיסמא דרך פונקציית גיבוב חד כיוונית (MD5 או SHA למשל), שמבטיחה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לנחש את הסיסמא על בסיס התוצאה של הפונקציה.
למעשה, מכיוון שהפונקציות האלו מסוגלות להעביר נתונים באורך כלשהו לתוצאה באורך קבוע, עקרון שובך היונים מבטיח לנו שיש אין סוף קלטים שיובילו לפלט מסויים (כי יש אין סוף פלטים ומספר סופי אם כי עצום של פלטים אפשריים).

המשמעות של זה היא שגם אם האקר שם את ידו על רשימת גיבובים כזו, ומצליח למצוא סיסמא כלשהי שהגיבוב שלה מתאים לשורה בטבלא, הוא עדיין לא יודע מה הסיסמא האמיתית של המשתמש.
האקרים משתמשים בטבלאות עצומות הנקראות טבלאות קשת בענן (נשבע לכם) ששומרות את הגיבובים של סיסמאות נפוצות עבור פונקציה מסויימת, למשל MD5. (אי אפשר לשמור את כל האפשרויות כי יש 2 בחזקת 128 כאלו, ואין מספיק כוננים קשיחים בעולם בשביל לשמור את זה). בכל אופן, המחמירים מוסיפים “מלח” לתבשיל לפני שהם מבשלים אותו, כלומר במקום להכניס את הסיסמא ישירות לMD5 הם מוסיפים לה איזשהו קבוע סודי, מה שגורם לMD5 להוציא פלט אחר (בכך למעשה הם ממציאים גרסא פרטים של MD5).
מי שקצת מעורה באבטחת מידע בוודאי נע באי נוחות למראה המילה “סודי” במשפט הקודם, העניין הוא שהאקר ששם ידו על רשימת הסיסמאות המגובבות שהיא בהחלט סודית עלול לשים את ידו גם על המלח הסודי באותה הזדמנות. לכן אני אישית רואה במלח פתרון וודו שלא באמת עוזר למשהו.

בכל מקרה, אתרים רבים נכתבו על ידי ילדים קטנים, אנשים בוגרים אך מוגבלים נפשית או מפתחים חסרי אחריות והם שומרים את הסיסמא שלהם כטקסט נקי, מה שאומר שבהגדרה מי שמצליח לפרוץ אליהם יכול לשים את ידו על סיסמאות קבועות רבות בלי להתאמץ כלל.
למעשה, לטעון שאתר מסויים הוא מאובטח זו חתיכת טענה, כמעט לכל אתר יש חולשות אבטחה ולכן חשוב מאוד מאוד לא לשמור סיסמאות בצורה לא אחראית שכזו כי הסיכוי שהאתר יפרץ בשלב זה או אחר הוא כמעט 100%, וחשוב להקטין מראש את הנזק הפונציאלי האפשרי למקרה הזה – לכשיגיע.
אחת הדרכים הקלות ביותר לזהות אתרים כאלו היא כדלקמן:

בקשו מהאתר החשוד לשחזר את הסיסמא, אם הוא שולח לכם את הסיסמא הישנה שלכם באימייל : מזל טוב, מצאתם אתר שנכתב על ידי דגנרטים חסרי אחריות!
הדרך היחידה שבה הוא יכול לעשות את זה היא אם הוא שומר את הסיסמא כטקסט צח.
מה שרוב האתרים יעשו יהיה לשלוח לכם לינק שיאפשר להם לשנות סיסמא באתר, הבדל קטן אך חשוב.

אגב, היום בבוקר גיליתי ש10BIS שומר את הסיסמאות כטקסט נקי, בצ’אט עם נציג שרות נאמר לי ש”האתר מאובטח על ידי קוד אמריקאי”.
כמעט השפרצתי קולה מהנחיריים על המסך כשקראתי את זה, והבהרתי בעדינות לנציג החביב אך חסר המושג שכדאי לפתור את זה בכל זאת.

לעניינינו

היום בבוקר פורסם בYNet שהאתר המסויים הוא לא אחר מאשר Homeless; עבר זמן רב מאוד מאז שהשתמשתי בו לאחרונה ולא זכרתי את הסיסמא.
בפרוצדורה הרגילה של אתרים שאני לא זוכר את הסיסמא שלהם, בדקתי את הסיסמא הקבועה הנוכחית ולמרבה אי הנוחות, הצלחתי להכנס.

מה שאומר שלפחות בתאוריה, הסיסמא הקבועה שלי מסתובבת אצל לועסי הרחת-לקום.

אין ספק שזו סיבה להחליף את הסיסמא הקבועה, אבל במה?
אפשר להגריל סיסמא קבועה חדשה, אבל הגיע הזמן לשנות הרגלים – ולו כי אתרים רבים כתובים בחוסר אחריות מוחלט.

הפתרון

מנהל סיסמאות טוב, שיאפשר לכם לעבוד עם סיסמא שונה לכל אתר, וידרוש מכם לזכור סיסמא אחת בלבד.
זכרתי שחייב להיות אחד טוב כזה, וזכרתי גם שסטיב גיבסון המליץ על משהו בSecurity Now. בבדיקה מסתבר שבדיוק היה פרק על האבטחה של פתרון בשם LastPass. למעשה עדיין לא שמעתי את האפיזודה הרלוונטית (אני אגיע לזה כשאני אסיים לשמוע את הספר הנוכחי – Under the dome של סטיבן קינג) – אבל ההערות של הפרק שכנעו אותי לנסות.

LastPass

לאסט-פאס מגיע עם פלאגינים לכל הדפדפנים הרלוונטיים, ומאפשר להם לסנכרן את הסיסמאות בין מחשבים שונים ודפדפנים שונים על אותו מחשב.
הסיסמאות מוצפנות על המחשב שלכם עם סיסמאת המאסטר שבחרתם, והמפתח הפרטי שלכם לעולם לא נשלח לשרת.
כמובן – בסיס הנתונים שמכיל את הסיסמאות המוצפנות נשלח לשרת ומשמש כגיבוי וכאן מאפשר עבודה נוחה עם כמה מחשבים.

התחלתי להשתמש בו היום בבוקר, וסך הכל החוויה נעימה ודי אינטואיטיבית.
רשימת הפיצ’רים מרשימה למדי, וכוללת יבוא אטומטי של הסיסמאות הקיימות מהדפדפן שלכם, יצירת סיסמאות חזקות (עדיין תצטרכו לעבור אתר אתר ולשנות סיסמא), שמירת כרטיסי אשראי מאובטחת, תמיכה ביוביקי (אני בהחלט צריך לבדוק את זה) ועוד.

החיסרון היחיד הוא שהיא לא משוחררת ברשיון קוד פתוח, אבל לדעתי זה חיסרון קטן שמתגמד לעומת הערך הגדול שהתוכנה הזו מספקת.
ניסיתי את לאסט-פאס בפיירפוקס כל היום ובכרום במשך זמן קצר ונראה שהיא עובדת היטב.

אני ממליץ בחום לנסות את LastPass (בחינם, יש שרות פרמיום ב12$ לשנה שמוסיף תמיכה בטלפונים חכמים ועוד כל מני דברים חביבים אך לא הכרחיים לרוב האנשים). גם אם החברה נעלמת – יש אפשרות ליצא את הסיסמאות שלכם לקובץ CSV (או ישירות לתוך מנהל הסיסמאות של פיירפוקס).

הנה סירטון קצרצר שמדגים את הפעילות הבסיסית:

מטוס סולארי טס שבוע רצוף

עמרי — Sun, 18 Jul 2010 06:34:21 +0000

זיפייר, מטוס סולארי ללא טייס (מסל”ט?), הוא המטוס הראשון שמסוגל לטוס תאורטית בלי לנחות ובלי לתדלק לנצח.
הוא המריא ביום שישי שעבר מבסיס יומה באריזונה, ונכון לכתיבת הכתבה המלונקקת הוא עדיין היה באוויר.

קשה לראות איך מטוס כזה יוכל איי פעם לשאת אדם, אבל עם השתפרות הטכונולוגיה (חוזק וקלות החומרים ושיפור ביעילות הלוחות הסולאריים) אולי היום הזה יגיע. כדי שזה יקרה, כנראה המטוס יצטרך להיות הרבה יותר גדול (הלוחות הסולאריים עובדים כבר היום ביעילות מאוד גבוהה) – ומכאן הצורך בחומרים קלים וחזקים במיוחד.

כבר היום, מטוס כזה יכול לשמש כמטוס ריגול, וכנקודת ממסר איזורית.

וגם סירטון:

יש דברים נשברים

עמרי — Sat, 17 Jul 2010 10:43:11 +0000

חוקרים מאוניברסיטת קורנל פיתחו אלגוריתמים לסינתוז קול של … דברים מתנפצים.
האלגוריתמים מבוססים על התכונות הפיסיקליות של האובייקטים הנשברים ושל (אני מניח) הסביבה שלהם.
בדיוק כמו שאפשר לרנדר תמונות תלת מימדיות על בסיס מודל תלת מימדי, אפשר לסנתז גם צלילים שמתאימים לפיזיקה של מה שקורה במודל.
למעשה שאלתי את עצמו כבר לפני שנים מתי נראה סינתוז פיזיקלי מלא של צלילים במשחקים (ובסימולציות אחרות) במקום שימוש בצלילים מוקלטים. האלגוריתם הזה הוא לא הפתרון, אבל הוא בהחלט יכול להיות חלק מהפתרון.
כמה מגניב זה יכול להיות? תראו בעצמכם:

מיומנו של פגוע ג’ט לאג

עמרי — Fri, 16 Jul 2010 19:13:50 +0000

בשבוע שעבר חזרתי מביקור בן שבועיים בארצות הברית, ובאמתחתי ג’ט לאג עצבני.

יום ראשון

נחתתי בסביבות ארבע אחרי הצהריים, אחרי שהייתי ער מארבע בצהריים (שעון ישראל) ביום הקודם.
לא ממש ישנתי בטיסה כדי להיות עייף, ואכן הייתי עייף.
הזמנתי פיצה וסלט ב20:00, החזקתי מעמד עד 22-23, והלכתי לישון.

יום שני

ב00:30 התעוררתי, עשיתי סיבוב וחזרתי לישון.
ב2:00 התעוררתי שוב, ולבסוף ב4:30. החלטתי שזה מספיק למרות שעדיין היה חושך בחוץ.
התחלתי לראות סרט (From Paris with love, עם טרוולטה – ככה ככה).
אכלתי את הסלט מאתמול והלכתי לעשות קניות בסופר בשבע בבוקר בקירוב (דאגתי לרוקן את המקרר לפני הטיסה).
פעם ראשונה שאני עושה קניות בשעה כזו של הבוקר, חוויה מעניינת.
כשחזרתי ראיתי פרק של דם אמיתי, והלכתי לעבודה.
חזרתי בערב, בסביבות 20:00, והלכתי לישון ב22:00 עקב מצב צבירה די נוזלי של המוח.

יום שלישי

יקיצה ראשונה ב1:00, ואז ב3:00 ואז לבסוף בסביבות 5:15.
שוב סרט, הפעם The crazies, נחמד למדי – כמו סרט זומבים, רק בלי זומבים.
ארוחת בוקר מוקדמת של סלט וביצת עין ב6:00. עוד כמה פרקים שונים ומשונים, והלכתי לעבודה.
חזרתי בערב, ניסיתי להשאר ער תוך צפיה באיזה סרט, לא זוכר איזה. עצרתי באמצע והלכתי לישון בסביבות 23:00.

יום רביעי

עוד לילה שזור יקיצות, אחרונה ב4:00 – החמרה מאתמול.
סיימתי לראות את הסרט מאתמול, והלכתי לחדר כושר ב6:30 (זה שיא אישי, בדרך כלל אני הולך ב9:00), במפתיע החדר כושר היה מלא במשכימים, את רובם לא ראיתי שם מעולם.
חזרתי הביתה, ראיתי עוד איזה פרק של דם אמיתי, והלכתי לעבודה.
חזרתי, החזקתי מעמד עד 00:00 הפעם.

יום חמישי

המצב מתחיל להשתפר, פחות יקיצות ליליות, וקמתי ב5:45.
משום מה חפצה נפשי בפסטה, אז הכנתי לי (שיא אישי, לבשל בשש בבוקר).
תוך כדי ראיתי סרט (הארי בראון, די טוב).
עבודה, בית, הלכתי לישון ב00:30.

יום שישי

הג’ט לאג נשבר, קמתי בפעם הראשונה ב6:00,

עשיתי לי ארוחת בוקר על בסיס הרוטב הנותר של הפסטה וניסיתי לראות את אינלנד אמפייר של דייויד לינץ’.
התייאשתי באמצע – זה הסרט האחרון של לינץ’ שאני רואה, אני שונא אותו.
חזרתי לישון והתעוררתי ב9:30.

אז לסיכום, השבוע ראיתי יותר סרטים מכל שבוע אחר, עשיתי קניות בוקר, הלכתי לחדר כושר לפני שבע ואפילו בישלתי פסטה באישון בוקר.
אולי ג’ט לאג זה לא דבר כזה רע אחרי הכל.

במחשבה שניה, אני אסתדר גם בלי.

הקלות הבלתי נסבלת של הפרת הפטנט

עמרי — Fri, 09 Jul 2010 16:27:09 +0000

מפתח הולנדי חובב פיתח בזמנו הפנוי במהלך סוף שבוע תוכנה דמוית שזאם למציאת מוסיקה שמבוססת על ניתוח תדר של הקול, יצירת חתימה פשוטה של חלונות בזמן וחיפוש של התאמות.
הוא פירסם את זה בבלוג שלו, וזכה לאיומים מרומזים מהחברה שפיתחה את שזאם בטענות שהוא מפר את הפטנט שלהם ובדרישה שלא יפרסם קוד ואפילו – תחזיקו – ימחק את הפוסט כי הוא “זמין למשתמשים בין לאומיים ועלול לשמש להפרת הפטנט”.
ספציפית, אני מניח שהם מתכוונים שהוא זמין לאמריקאים (יש להם פטנט בארצות הברית).

הבנתם?
הבחור פיתח אב טיפוס בסוף שבוע, והבהיל את החברה כל כך עד שהם החליטו להפחיד אותו ולמנוע ממנו לפרסם את הקוד.

דעתכם?