מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע

עידן מאנקדוטות כותב שאולי הגיע הזמן לתמחר אחרת את הגישה לרשת, בטענה שרוב פס הוא משאב מוגבל, ושלא יתכן שכמות קטנה של משתמשים שמנצלים את רוחב הפס שלהם ב100% יפגעו בכל שאר המשתמשים.
זה נשמע הגיוני, אבל למעשה רוחב פס הוא לא משאב מוגבל.
רוב פס אפשר לייצר, יש מאין.
זה לא מים או קרקע שלא משנה מה תעשה, הכמות שלהם סופית.
הטכנולוגיה של העברת נתונים במהירות גבוהה מתקדמת כל הזמן. חיפוש זריז העלה את זה.
ברגע שרוב הפס של המייל האחרון קפץ מ33.6 קילוביט ל1500 קילוביט (או הרבה יותר), אין ברירה אלה לשדרג את שאר התשתית בהתאם.
מאז ומעולם ספקי שירות האינטרנט עובדים על שיטת הoverbooking, מתוך הנחה מוצדקת - שרוב המשתמשים לא ישתמשו בכל רוחב הפס כל הזמן.
יש איזה שהוא מקדם, נקרא לו U, שלפיו אפשר להעריך מה תהיה צריכת רוחב הפס של משתמשים שמנויים לסך הכל של Y ג'יגה בייטים לשניה.
(זה לא כל כך פשוט, כי משתמשים שמנויים על החבילות המהירות נוטים לנצל את רוחב הפס בצורה יותר מלאה, וכמובן שיש שעות יותר עמוסות מאחרות).
הפריחה של שיתוף הקבצים משנה את התמונה, ואותו U משתנה איתה.
חברות אינטרנט שמתמהמהות בקניית עוד רוחב פס כך שיעמדו בU הנוכחי גורמות לפגיעה בכל המשתמשים שלהן.
אבל האשמים בפגיעה באיכות השירות הם לא אותם משתמשים "אגרסיביים" שבסך הכל משתמשים במשאב עליו הם שילמו, אלא ספקי שירות האינטרנט שלא דאגו למספיק רוחב פס שיוכל לשרת את המשתמשים שלהם ברמות הצריכה הנוכחיות.

לפעמים ג'ון דבורק פשוט מדבר שטויות.
בכתבה מתורגמת בטמקא, דבורק כותב שאף מערכת הפעלה היום לא מסוגלת לתמוך בריבוי הליבות, ואך מגדיל ומציע שימושים לליבות המיותמות.
נראה שהוא מנסה להיות מצחיק, אבל זה לא מסתיר את הבורות שלו.

קודם כל, הטענה שמערכות ההפעלה לא משתמשות בליבות הנוספות היא מגוחכת. בוודאי שהן משתמשות.
כל מערכות ההפעלה של מייקרוסופט החל מNT תומכות בריבוי מעבדים, וריבוי ליבות נראה למערכת ההפעלה בדיוק כך : ריבוי מעבדים.
בנוסף, כל מערכת מבוססת יוניקס (לינוקס, מק, BSD) תומכת בריבוי מעבדים/ליבות כבר שנים רבות מאוד.

הניצול הוא פשוט, מערכת ההפעלה תבחר מעבד לכל תהליך (process) ועליו הוא ירוץ.

עכשיו לכיף האמיתי, רשימת המטלות שדבורק מקצה לליבות המובטלות:

תחזוקת הכונן הקשיח
תחזוקת הכונן הקשיח צורכת משאבים של.. הפתעה - הכונן הקשיח. בכוננים קשיחים מודרניים המעבד ממש לא מתאמץ כדי לבצע פעולות קלט/פלט על הכונן הקשיח.
לומר שאפשר להקצות לכך מעבד זה אווילי כמו להקצות רכב כדי לעשות סיבוב השקיה בגינה.

איתור ווירוסים ותוכנות ריגול
שוב, רוב עבודת האיתור תהיה עתירת קלט/פלט (סריקה כל ג'יגה בייטים של קבצים כדי לחפש רוגלות וכו'), לכן אין שום הגיון בהקצאה של מעבד יעודי לעניין.
לגבי בדיקה של תוכנות בזמן שהן רצות:
כדי שהיא תהיה אפקטיבית, הבדיקה צריכה להתבצע לפני שהתוכנה מתחילה. אין הגיון בלהפעיל ווירוס, ואז לגלות אחרי 30 שניות שזה ווירוס ושצריך לסגור אותו. מכאן שאין אפשרות למקבל את פעולת הסריקה של תוכנית עם ההרצה שלה.

הזרמת וידאו מYou tube
דבורק מציע שליבה אחת תראה סרטים אידיוטיים מYou tube לנצח.
למרות שהליבה המשועממת תשמח על ההצעה, אין שום הגיון בהקצאה של מעבר עבור הזרמה של ווידאו. הסיבה היא ששוב, הפעולה היא פעולה עתירת קלט/פלט. כלומר, רוב העבודה היא עבודה של הורדה של הווידאו, מה שמשתמש במשאבי הרשת וכמעט ולא צריך מעבד.
הפענוח של הווידאו עצמו אומנם צורך משאבי עיבוד, אבל אין טעם לבצע אותו לפני שהמשתמש צופה בווידאו ולכן הפעולה הדומיננטית תהיה הורדת סרטים שלא צורכת כמעט משאבי עיבוד.

הזרמת וידאו ממצלמת רשת, שימוש במסרים מיידיים והפעלת בוטים בסקנד לייף
סוף סוף דברים שצורכים קצת כוח עיבוד, אבל למה דווקא אלו?
למה לא כתיבת מסמך בוורד או אופן אופיס, גלישה באינטרנט, בדיקת דואר, רינדור של סרטונים תלת מימדיים או קידוד של מוסיקה לMP3?
מערכת הפעלה תשתמש בליבות הפנויות למה שהיא תמצא לנכון, ועדיף שג'ון דבורק ישתמש בליבות הפנויות שלו למשהו יותר שימושי מאשר לחרטט קשקושים פסאודו מדעיים וסמי מצחיקים.

כמה דברים מעניינים ששמעתי לאחרונה:

פודקאסט מצויין מהיוצר של Children of the gods, שמתאר איך יוצרים פודקסט עם אפקטים ברמה קולנועית. מאוד מעניין, גם אם אף פעם לא חשבתם על תהליך היצירה והמיקסינג של אפקטים.

פרטיות והדחף הטוטליטרי, הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה של קורי דוקטורו על פרטיות.

נבחרי הציבור לא מפסיקים להפתיע ולחדש, והפעם - הצעת החוק של ח"כ אמנון כהן.
למי שבדיוק חזר מהירח, אמנון כהן מציע לחסום אתרי "מין, הימורים ואלימות" מכלל הגולשים, למעט מבוגרים שיבקשו מפורשות להסיר את החסימה.
בנוסף, הח"כ הנכבד מציע זיהוי ביומטרי (טביעת אצבע) כדי לזהות את הגולש.
יש כל כך הרבה בעיות עם ההצעה הזו, שקשה אפילו להתחיל.
הדבר שהכי מפריע לי הוא שבשם הצדקנות החרדית, החופש שלי ושלכם נפגע.
לא מדובר במושג מופשט, אני לא צריך ולא רוצה שח"כ אמנון כהן פלמוני יחליט בשבילי לאיזה אתרים אני יכול להכנס, ואני במיוחד לא מוכן שספקית אינטרנט תחזיק מידע שיכול לזהות אותי לפי טביעת אצבע (!), וכן - אני יודע שזה רק hash, אבל זה שקול לצורך העניין.
אני לא מוכן אפילו להכנס לדיון לגבי הנזק שזה גורם לילדים, יש דרכים אחרות לפתור את זה והבלוגוספירה מלאה בהצעות טובות, למשל:
* העברת המחשב הביתי לסלון, שם הילדים יהיו תחת פיקוח בזמן שהם גולשים.
* חיוב ספקיות האינטרנט לספק שרות סינון אתרים (בתשלום) למי שמעוניין.
* יצירת מסלול גלישה מצונזר ומאובטח לחרדים רכי לבב ששמים זין על הפרטיות והחופש שלהם. (אם להם לא איכפת, מי אני שאזיז אצבע בשבילם).

גל מור הניף את דגל המאבק, ומציע להציף את נבחרי הציבור בדרישות להפיל את הצעת החוק בתאריך קרוב להצבעה (התאריך לא ידוע עדיין).

בתקופה האחרונה תדירות הפוסטים שלי ירדה לקרשים, הסיבה היא עומס רציני בעבודה ובלימודים.
העומס בעבודה ירד, וזה שבלימודים עומד לרדת, אז הצפי הוא שיהיו יותר פוסטים.

בכל אופן, הנה אחד קצר:
הצעת חוק בארצות הברית מציעה להגדיר מהו פס רחב, אני כבר מדמיין איזו בדיחה החוק הזה יהיה בעוד עשר שנים.
דמיינו לעצמכם שלפני עשר שנים היו מגדירים פס רחב:

פס רחב הוא חיבור של 56 קילוביט לשניה בפס היורד, ולא פחות מ33.6 קילוביט לשניה בפס העולה.

ככה בדיוק תראה הגדרה מספרית שתוגדר היום בעוד עשר שנים.

התברכתי בכמה תרומות לFireStats, ומדיניות הורדת העמלות של Paypal לא היתה לי ברורה (לפעמים מורידים, לפעמים לא).
שאלתי אותם באימייל, וזו התגובה המאוחרת שקיבלתי:

במילים אחרות:
אנחנו עסוקים מדי מכדי לענות לאימייל שלך, תתקשר, ככה לא תהיה לנו ברירה ונצטרך לתת לך שרות.
השלב הבא, הודעה מוקלטת במוקד שלהם:
עקב עומס על מוקד הפניות, יתכן ולא תקבל מענה, אם לא קיבלת מענה אתה מוזמן להגיע למשרדינו בשעות העבודה (לא בשעת ארוחת הצהריים).
תודה שבחרת Paypal.

שינאה.

מכירים אלטרנטיבה טובה?

מאז המהפכה במסגרת הבנקים הרוויחו די הרבה, למרות ההתבכיינות שלהם שהם יפגעו,
למשל, עמלת הקצאת מסגרת, שלפני כן מי שהיה לו מסגרת משכורת היה פטור ממנה הפכה לעמלה שכולם משלמים*.
בעקבות זאת הבנקים מגלגלים לכיס כשלושה מליון שקל בחודש (הערכה שלי).
אבל לא על זה הפוסט הזה.
בנק פועלים המציא גם דבר חדש, שעל פניו נשמע טוב:
פקדון מגן שאמור להגן עלינו ממינוס.
הרעיון הוא שמפקידים בפקדון יומי סכום מסויים ואז אם נכנסים בטעות למינוס הסכום משתחרר וסוגר את המינוס.
מה שהם לא מספרים כל כך מהר זה שהמינוס שיגרום לשחרור הפקדון הוא חריגה מהמסגרת.
הפועלים ישמחו לתת לכם לדשדש בתוך המסגרת ולצבור ריבית, בזמן שהפקדון מגן שלכם נותן לכם ריבית מגוחכת של 0.92% לשנה (או 1.92% אם עושים את הפעולה דרך האינטרנט).
כלומר, בנק פועלים (ועוד בנקים?) בנה מערכת שמעודדת אותנו לחסוך בריבית מגוחכת, אבל לא עוזרת לנו להשאר מחוץ למינוס.
אז מה הם מרוויחים מזה?
בהנחה שיש לבנק פועלים נתח שוק של 34% (המרקר), ובהנחה שבשוק הפרטי יש מליון וחמי חשבונות פעילים, אנחנו מדברים על כחצי מליון חשבונות.
אם פקידי הבנק הצליחו לשכנע 20% מבעלי החשבון להפקיד ממוצע של 2000 שקל לפקדון המגן, מדובר בסכום של 200 מליון שקל.
הבנק משקיע אותם באפיקים בטוחות (אג"ח וכו') ומקבל כ5-6% בשנה, ונותן למפקידים כאחוז.
רווח של כ8 מליון שקל בשנה, וזה בלי להחשיב את המינוס שחלק מהלקוחות מדשדשים בו מתוך תפיסה שהם מוגנים על ידי פקדון המגן.

חברת הכנסת אסתרינה טרטרמן יוזמת חוק שיאסור על בג"ץ לבטל חוקים.
בג"ץ בתגובה: נבטל את החוק.

וברצינות, מה עובר לגברת בראש? נראה שהיא שכחה את שיעורי אזרחות הראשונים, אולי בעקבות תאונת צניחה.

ריבוי הצעות החוק המגוחכות שיוצאות מישראל ביתנו (הקודמת היתה ההצעה של ישראל חסון לחייב זיהוי של טוקבקיסטים) מתחיל להטריד, למרות שהוא מספק מקור לא אכזב לשעשועים.

טמקא פרסמו כתבה במדור פרסום על כך שצה"ל הוא מותג מופרך.
בגוף הכתבה הכותב פורש את משנתו הפוליטית וטוען שצה"ל הוא צבא פריארים שמן איטי טיפש ובריון.
לא ברור לי מה הכתבה הזו עושה במדור פרסום.
האם בטמקא חושבים שלא נשים לב שאין קשר בינה לבין פרסום?

ציטוט מכתבה של יהונתן קלינגר בNRG:

חנני רויכמן, מבעלי חברת הד-ארצי, דיווח על חוויה אישית ששכנעה אותו בנחיצותן של חברות תקליטים. כששקל לקנות את הד-ארצי, סיפר רויכמן, בחן ראשית את המתחרים באמצעות הורדה של תוכנת קאזאה ושימוש בה כדי להוריד שירים. לאחר מספר שעות, לדבריו, נאלץ להתקין את כל התוכנות על המחשב מחדש.

אז מה יש לנו פה, אחד מבעלי חברת הד ארצי הפר את זכויות היוצרים של חברות מתחרות, סתם כי הוא רצה "לבחון אותם".
בנוסף, הוא יצא אינווליד והדביק את עצמו באיזה ווירוס, מה שדפק לו את החלונות.
המסקנה שלו:
צריך חברות תקליטים כדי לא לקבל ווירוסים.
כמו סוני, שהדביקה את המשתמשים החוקיים שלה בrootkit.