כן, גם אני משתמש באותה סיסמא (עד כדי שינויים קטנים כדי לענות על דרישות מעצבנות) ברוב האתרים.
למעשה מדי שנה שנתיים אני מחליף את הסיסמא הראשית שלי, ואז כשאני בא להכנס לאתר אני מנסה להעריך כמה זמן אני מכיר אותו ואיזו מהסיסמאות הקבועות שלי עשויה להתאים. בדרך כלל אני מצליח לנחש בסופו של דבר.

אומנם לאתרים הבאמת חשובים, בנקים, פייפאל וכו’ יש לי סיסמאות יחודיות (וכמובן גם לחשבון הדואר שלי, ואגב גם שרתים – אני לא משתמש בסיסמא הקבועה שנתפסת אצלי כקלה מדי עבור שרתים).

אני לא לבד, ולדעתי רוב רובם של המשתמשים נוהגים כמוני – כלומר משתמשים בסיסמא אחת עבור רוב האתרים, ואולי אפילו עבור חשבון האימייל שלהם.
בגלל זה הנזק הפוטנציאלי שיכול לגרום האקר תורכי משועמם ונחוש למשתמש ישראלי תמים וממוצע יכול להיות די גדול, למשל:

• התחזות : בפייסבוק, בבלוגים או באתרים אחרים. אם הסיסמא הקבועה שלכם היא גם הסיסמא של האימייל – אכלתם פלפל (במילים אחרות, גם אם אתם לא עושים כלום בעקבות הפוסט הזה – לפחות את זה תתקנו, בפקודה!). פריצה לאימייל היא מסוכנת לא רק בגלל הסכנה לחדירה לפרטיות ולהתחזות – אלא גם כי היא מאפשרת שחזור סיסמא במרבית האתרים שאתם רשומים אליהם.
• גניבת כסף דרך חשבון בנק (לא מאוד סביר, כי רוב הבנקים לא יאפשרו שימוש בסיסמא קלה שלא משתנה תדיר, ובנוסף הם נאצים בכל הנוגע לשחזור סיסמא).
• גניבת שרותים דרך אתרים שמחזיקים בפרטי כרטיס האשראי שלכם : זה כבר די סביר, מי שמגלה את הסיסמא שלכם ל10BIS יכול להזמין פיצות בלי להזין מחדש את פרטי כרטיס האשראי. למעשה אם האתר עלוב במיוחד הוא גם יכול להשיג את מספר כרטיס האשראי דרך ממשק המשתמש ומשם הדרך אל האושר מובטחת.

בעבר כבר נכוותי קלות מסיסמאות קלות מדי כשאיזה בוט ניחש סיסמא של משתמש חדש בשרת (לפני שהוא הספיק לעשות להכנס בפעם הראשונה ולשנות אותה), וכמובן שהפקתי לקחים ושיניתי כמה הרגלים (פרטים בפוסט המלונקק).

שלשום ארז וולף פרסם בבלוגו We CMS שהוא מצא רשימת סיסמאות של ישראלים מסתובבת באיזה פורום טורקי, ושהרשימה נלקחה מאתר ישראלי גדול בעל אבטחה מפוקפקת ששמר את הסיסמאות שלו כטקסט צח (או בלעז – Clear text).

פונקציות גיבוב לערבול סיסמאות

מתכנתים עם אחריות מינימלית לעולם ירגישו אי נוחות עזה כשהם מתכננים מערכת שבה סיסמאות המשתמש נשמרות כטקסט צח. הפרקטיקה המקובלת היא להעביר את הסיסמא דרך פונקציית גיבוב חד כיוונית (MD5 או SHA למשל), שמבטיחה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לנחש את הסיסמא על בסיס התוצאה של הפונקציה.
למעשה, מכיוון שהפונקציות האלו מסוגלות להעביר נתונים באורך כלשהו לתוצאה באורך קבוע, עקרון שובך היונים מבטיח לנו שיש אין סוף קלטים שיובילו לפלט מסויים (כי יש אין סוף פלטים ומספר סופי אם כי עצום של פלטים אפשריים).

המשמעות של זה היא שגם אם האקר שם את ידו על רשימת גיבובים כזו, ומצליח למצוא סיסמא כלשהי שהגיבוב שלה מתאים לשורה בטבלא, הוא עדיין לא יודע מה הסיסמא האמיתית של המשתמש.
האקרים משתמשים בטבלאות עצומות הנקראות טבלאות קשת בענן (נשבע לכם) ששומרות את הגיבובים של סיסמאות נפוצות עבור פונקציה מסויימת, למשל MD5. (אי אפשר לשמור את כל האפשרויות כי יש 2 בחזקת 128 כאלו, ואין מספיק כוננים קשיחים בעולם בשביל לשמור את זה). בכל אופן, המחמירים מוסיפים “מלח” לתבשיל לפני שהם מבשלים אותו, כלומר במקום להכניס את הסיסמא ישירות לMD5 הם מוסיפים לה איזשהו קבוע סודי, מה שגורם לMD5 להוציא פלט אחר (בכך למעשה הם ממציאים גרסא פרטים של MD5).
מי שקצת מעורה באבטחת מידע בוודאי נע באי נוחות למראה המילה “סודי” במשפט הקודם, העניין הוא שהאקר ששם ידו על רשימת הסיסמאות המגובבות שהיא בהחלט סודית עלול לשים את ידו גם על המלח הסודי באותה הזדמנות. לכן אני אישית רואה במלח פתרון וודו שלא באמת עוזר למשהו.

בכל מקרה, אתרים רבים נכתבו על ידי ילדים קטנים, אנשים בוגרים אך מוגבלים נפשית או מפתחים חסרי אחריות והם שומרים את הסיסמא שלהם כטקסט נקי, מה שאומר שבהגדרה מי שמצליח לפרוץ אליהם יכול לשים את ידו על סיסמאות קבועות רבות בלי להתאמץ כלל.
למעשה, לטעון שאתר מסויים הוא מאובטח זו חתיכת טענה, כמעט לכל אתר יש חולשות אבטחה ולכן חשוב מאוד מאוד לא לשמור סיסמאות בצורה לא אחראית שכזו כי הסיכוי שהאתר יפרץ בשלב זה או אחר הוא כמעט 100%, וחשוב להקטין מראש את הנזק הפונציאלי האפשרי למקרה הזה – לכשיגיע.
אחת הדרכים הקלות ביותר לזהות אתרים כאלו היא כדלקמן:

בקשו מהאתר החשוד לשחזר את הסיסמא, הם הוא שולח לכם את הסיסמא הישנה שלכם באימייל : מזל טוב, מצאתם אתר שנכתב על ידי דגנרטים חסרי אחריות!
הדרך היחידה שבה הוא יכול לעשות את זה היא אם הוא שומר את הסיסמא כטקסט צח.
מה שרוב האתרים יעשו יהיה לשלוח לכם לינק שיאפשר להם לשנות סיסמא באתר, הבדל קטן אך חשוב.

אגב, היום בבוקר גיליתי ש10BIS שומר את הסיסמאות כטקסט נקי, בצ’אט עם נציג שרות נאמר לי ש”האתר מאובטח על ידי קוד אמריקאי”.
כמעט השפרצתי קולה מהנחיריים על המסך כשקראתי את זה, והבהרתי בעדינות לנציג החביב אך חסר המושג שכדאי לפתור את זה בכל זאת.

לעניינינו

היום בבוקר פורסם בYNet שהאתר המסויים הוא לא אחר מאשר Homeless; עבר זמן רב מאוד מאז שהשתמשתי בו לאחרונה ולא זכרתי את הסיסמא.
בפרוצדורה הרגילה של אתרים שאני לא זוכר את הסיסמא שלהם, בדקתי את הסיסמא הקבועה הנוכחית ולמרבה אי הנוחות, הצלחתי להכנס.

מה שאומר שלפחות בתאוריה, הסיסמא הקבועה שלי מסתובבת אצל לועסי הרחת-לקום.

אין ספק שזו סיבה להחליף את הסיסמא הקבועה, אבל במה?
אפשר להגריל סיסמא קבועה חדשה, אבל הגיע הזמן לשנות הרגלים – ולו כי אתרים רבים כתובים בחוסר אחריות מוחלט.

הפתרון

מנהל סיסמאות טוב, שיאפשר לכם לעבוד עם סיסמא שונה לכל אתר, וידרוש מכם לזכור סיסמא אחת בלבד.
זכרתי שחייב להיות אחד טוב כזה, וזכרתי גם שסטיב גיבסון המליץ על משהו בSecurity Now. בבדיקה מסתבר שבדיוק היה פרק על האבטחה של פתרון בשם LastPass. למעשה עדיין לא שמעתי את האפיזודה הרלוונטית (אני אגיע לזה כשאני אסיים לשמוע את הספר הנוכחי – Under the dome של סטיבן קינג) – אבל ההערות של הפרק שכנעו אותי לנסות.

LastPass

לאסט-פאס מגיע עם פלאגינים לכל הדפדפנים הרלוונטיים, ומאפשר להם לסנכרן את הסיסמאות בין מחשבים שונים ודפדפנים שונים על אותו מחשב.
הסיסמאות מוצפנות על המחשב שלכם עם סיסמאת המאסטר שבחרתם, והמפתח הפרטי שלכם לעולם לא נשלח לשרת.
כמובן – בסיס הנתונים שמכיל את הסיסמאות המוצפנות נשלח לשרת ומשמש כגיבוי וכאן מאפשר עבודה נוחה עם כמה מחשבים.

התחלתי להשתמש בו היום בבוקר, וסך הכל החוויה נעימה ודי אינטואיטיבית.
רשימת הפיצ’רים מרשימה למדי, וכוללת יבוא אטומטי של הסיסמאות הקיימות מהדפדפן שלכם, יצירת סיסמאות חזקות (עדיין תצטרכו לעבור אתר אתר ולשנות סיסמא), שמירת כרטיסי אשראי מאובטחת, תמיכה ביוביקי (אני בהחלט צריך לבדוק את זה) ועוד.

החיסרון היחיד הוא שהיא לא משוחררת ברשיון קוד פתוח, אבל לדעתי זה חיסרון קטן שמתגמד לעומת הערך הגדול שהתוכנה הזו מספקת.
ניסיתי את לאסט-פאס בפיירפוקס כל היום ובכרום במשך זמן קצר ונראה שהיא עובדת היטב.

אני ממליץ בחום לנסות את LastPass (בחינם, יש שרות פרמיום ב12$ לשנה שמוסיף תמיכה בטלפונים חכמים ועוד כל מני דברים חביבים אך לא הכרחיים לרוב האנשים). גם אם החברה נעלמת – יש אפשרות ליצא את הסיסמאות שלכם לקובץ CSV (או ישירות לתוך מנהל הסיסמאות של פיירפוקס).

הנה סירטון קצרצר שמדגים את הפעילות הבסיסית:

אפשר להתנסות בכל מה שיש לAPI להציע בלי לכתוב שורת קוד דרך הAPI Sandbox.
יש באתר כמה דוגמאות לשימוש בAPI, כולל ווידג’ט לתיוג פנים בתמונות, ואפליקציה שמחפשת תמונות של מפורסמים בטוויטר.

שחררנו ספריית PHP וספריית JavaScript, אבל זה לא יהיה קשה לכתוב ספריות בשפות נוספות (הAPI מבוסס HTTP, והתשובות חוזרות כJSON או XML).
תתפרעו

נ.ב:
יש מגבלה של 200 בקשות זיהוי/מציאת פנים לשעה לAPI KEY, זה בטוח מספיק להתנסות וגם לרוב השימושים, יש עוד מידע פה.

כדי להפעיל את קידום הפקטות בקרנל בלי לאתחל, הרצתי את:

פתחתי חור TCP בפיירוואל בשרת בפורט 1723, שהוא הפורט הסטנדרטי של העניין הזה, וכמובן בחרתי סיסמא חזקה עם gpw שמייצר סיסמאות שאפשר להגות (Generate pronounceable passwords), ניסיתי להתחבר דרך מכונת המשחקים שלי שמריצה חלונות 7 (מערכת מומלצת), והעסק התחבר בלי בעיה.
בדקתי את כתובת הIP שלי בwhatismyip.com ולשמחתי ראיתי שהיא הכתובת של השרת.
הפעלתי מחדש את Steam, נכנסתי מקנדה – והפלא ופלא, בתור קנדי הצלחתי להפעיל את המשחק.

נראה שאני צריך להפעיל את Stream עם הIP הקנדי שלי כדי שהוא יסכים להעלות את המשחק (גם אחרי שהקבצים פוענחו), אבל זה רק לכמה הימים הקרובים.

וויב

• אפשרות לפצל שיחה לכמה קווי שיחה בקלות (Threads)
• צ’אט חי, כמו בימי הבבסים (רואים מה האדם השני מקליד בזמן שהוא מקליד).
• אפשרות לחבר אדם נוסף לשיחה בדיעבד על ידי הוספה שלו למשתתפים, הוא יוכל לראות את השיחה מההתחלה, כולל באמצעות מצב ניגון שמנגן את השיחה בשבילו צעד אחר צעד כאילו הוא השתתף בה מההתחלה.
• אפשרות להגביל גישה להודעות למשתתפים מסויימים (מסרים פרטיים)
• תמיכה בגרור וזרוק כדי להצמיד תמונות (וקבצים באופן כללי) להודעות, נכון לכרגע זה דורש גוגל gears, אבל הכוונה היא לדחוף את היכולת הזו בהצעה לHTML 5.
• אפשרות לשתול שיחה בקלות בתוך בלוג (Embed), מכיוון שהשיחה מאוכסנת בשרת מרכזי זה לא משנה אם מגיבים מהבלוג אם מתוך Wave, היא תשאר שיחה אחת.
• כל שיחה יכול להיות בעצם מסמך משותף שכל המשתתפים תורמים לו, בדומה לוויקי, כולל פיצול ואיחוד של גרסאות (Branch and merge), כולל עריכה חיה (כמו הצ’אט החי) על ידי כמה משתתפים במקביל.

הרחבות

• גוגל בנו הרבה מאוד מהקוד שלהם באמצעות הרחבות, ככה שהAPI של ההרחבות חזק מספיק.
• בהדגמה הם מראים משחקים, מפות, גדג’ט של כן-לא-אולי שמתאים כדי להזמין קבוצה לסרט למשל.
• הרחבות רצות בצד השרת, ויכולות לדבר עם שרתים אחרים, למשל יש הרחבת טוויטר, הרחבה שמאפשרת תיוג באגים בבאג טראקר של גוגל-קוד ועוד.

פרוטוקול

• ההצלחה של אימייל נובעת מכך שהפרוטוקול פתוח וכל אחד יכול להריץ שרת דואר שידבר עם כל שרת דואר אחד בפרוטוקול SMTP, שמוגדר היטב וברור לכל.
• וויב יעבוד בצורה דומה. הפרוטוקול יהיה פתוח, ובנוסף גוגל ישחררו את כל הקוד של השרת כדי לאפשר לכל אחד שרוצה להריץ שרת וויב שידבר עם שרתי וויב אחרים בצורה שקופה למשתמשים (כמו Jabber).

אני חושב שהנקודה החשובה ביותר בכל העניין היא שגוגל לא מנסים לנכס לעצמם את וויב, אלא פותחים אותו לכולם.
לארס, המציג – טוען ובצדק שהחיים שלהם היו הרבה יותר פשוטים מבחינה הנדסית אם הם היו שומרים על השליטה בשרתים, אבל הם בחרו לפתוח את זה בכל זאת ועל כך מגיע להם כל הכבוד.

מחכה בקוצר רוח שהדבר הזה יבשיל, יהיה טעים.

המלחמה ממשיכה עוד קצת ומתוארת בפרוטרוט בבלוג של אדבלוק פלוס.

חוץ מזה שמה שנוסריפט עושה זה מסריח, נשאלת השאלה למה בכלל הרחבה אחת יכולה להתערבב בקרביים של הרחבה אחרת.
אולי הפתרון צריך לבוא כמעין פיירוואל בין ההרחבות של פיירפוקס, שימנע מהרחבות להתערבב אחת עם השניה אלא אם המשתמש אישר את זה בצורה מפורשת.
פתרון כזה גם יכול לתרום ליציבות של פיירפוקס.
מצד שני, זה מסובך למימוש ולדעתי זה לא יקרה אלא הם תתחיל מגפה של ממש של מלחמת הרחבות.

במקרה הזה, הTAIL הוא קובץ PHP בשרת, והפוסט ניגש אליו בתור iframe.

כמובן שקובץ הPHP בודק שלא מנסים לפתוח קובץ מחוץ לספרייה שלו, כדי למנוע מגורמי פח”ע גישה לקבצים רגישים.
אפשר להוריד את הTAIL מפה. (רשיון BSD)

והנה הקוד (הקובץ להורדה כולל גם את את jQuery ואת הגרסא האחרונה של הטרמינל).

ואנא, אל תטרחו לבקש הזמנות לטורנט ליץ’. אין לי.

למרות השם הנדוש, האתר נראה מבטיח במיוחד:
מה שמיוחד בו הוא שקודם כל אין בו דמי משלוח לשום דבר.
אתם יכולים להזמין אוזניות לאייפוד ב$1.90 ולקבל אותם בדואר בלי דמי משלוח.

לא יצא לי להשתמש בו עוד עכשיו, אבל לפני כמה ימים החלטתי לנסות והזמנתי מהם כמה גדג’טים:

• אוזניות לאייפוד ב1.90 דולר
• מארז מגן לאייפון ב3 דולר
• ליזר עוצמתי של 200mW ב40.93 דולר
• סוללות לליזר
• מיני לייטסייבר מחזיק מפתחות ב1.83 דולר

יש להם שם כל מני גדג’טים מטורפים, ובבדיקה ברשת לא ראיתי עליהם תלונות מלקוחות.

שווה בדיקה.

אם לשפוט על פי התאריך של ההודעה הישנה ביותר בשרת הדואר שלי – את שרת הדואר שרץ בסלון הגדרתי בספטמבר 2005, מאז שדרגתי את המחשב שלו שלוש פעמים, אבל שרת הדואר נשאר וצבר דואר לרוב.
גם בפעם האחרונה השתמשתי באותו בהוראות מworkaround, אבל מאז הטוטוריאל השתנה כמובן, לא שזה מאוד משנה כי אחרי שלוש וחצי שנים לא ממש זכרתי איך זה הולך.
אחד הדברים שלא הוזכרו שם הוא שההודעות נשמרות בתיבת הדואר כקבצים – והשם שלהם מכיל את שם המכונה המקומית.
מכיוון שהשם של השרת השתנה, הייתי צריך לשנות את השמות של עשרות אלפי הקבצים מקבצים עם שמות כמו:

לקבצים עם שמות כמו:

הדרך לעשות את זה בקלות היא בעזרת קומבינציה של find וmmv.
השמשתי בfind כדי למציא את כל הספריות ולהפעיל על כל ספריה פקודת mmv שתסדר את שמות הקבצים:

את שרת הדואר בסלון הגדרתי כשרת דואר משני בDNS, ככה שבמקרה חרום לפחות הדואר שלי יגיע לאן שהוא.
כל העניין לקח די הרבה זמן, אבל אני שמח שעשיתי את זה.
שרת דואר יציב הוא עמוד השדרה של החברה המודרנית .

אז מעכשיו הוספתי רשמית שרת דואר לרשימת השרותים שמקבל מי שיתארח אצלי בשרת, בנוסף ל:

• גישת SHELL
• מספר בלתי מוגבל של דומיינים וירטואליים באפאצ’י
• מספר בלתי מוגבל של בסיסי נתונים בMySQL 5.
• נפח אכסון די עצבני (יש דיסק של חצי טרה שם, וכרגע כולל גיבויים מקומיים רק 41GB בשימוש, אז משתמשים יכולים להתפרע במסגרת הטעם הטוב).
• גיבויים שוטפים, מקומיים ומרוחקים.
• דואר לדומיינים, כולל מספר בלתי מוגבל של תיבות דואר.

מי שמעוניין יכול לפנות במייל (omry a@t yadan.net).