ההיסטוריה של הבייט

בהתחלה היה XT, ובXT שני כונני 5 ורבע אינץ' שקראו דיסקטים גמישים – כמו שנאמר, פלופיס.
ובפלופי 360K בלבד, 180K בכל צד.
באותה תקופה מערכת הפעלה שלמה, דוס (2.0 היא הגרסא הראשונה שאני זוכר) נכנסה בכזה דיסקט, יחד עם אוסף תוכניות שימושיות:
format, diskcopy,chkdsk,edlin,attrib ועוד.
היו גם דיסקטים קטנים של 720K, אבל הם היו פחות נפוצים.

חלק מהמשחקים באותה תקופה הגיעו בלי מערכת הפעלה, ועשו BOOT ישירות לתוך המשחק.
חלק הגיעו עם קבצי המערכת של דוס, בדיוק מספיק כדי להעלות דוס ואז את המשחק.
בימים האלו לא היה נדיר לראות דיסקט 360K שמתהדר בכיתוב "10 משחקים", רובם גרועים במיוחד – אבל פה ושם היו פנינות כמו ציפור קופצת או דיגר.

בהמשך הופעו משחקים שתפסו דיסקט שלם, ולא עבר הרבה זמן והופיעו משחקים שתפסו שני דיסקטים של 360K, למשל הנסיך הפרסי או דאבל דרגון.
באותם ימים התחלתי ללמוד איך משמשים בדוס, ואיך מקלקלים דברים. למשך, הידעתם שאם מוחקים את כל הקבצים המיותרים ממשחק (הכל חוץ מקובץ הEXE) כדי לעשות מקום לעוד משחקים הוא מפסיק לעבוד? 🙂

אני חושב שהמשחקים הראשונים שפרצו את מחסום שני הדיסקים היו קווסטים של סיירה. אם אני זוכר טוב, קינג'ס קווסט 4 כבר הכיל איזה 4 דיסקטים.

עברו כמה שנים, והופיע מחשב חדש: ה286, עם כונני דיסקטים מרשימים – 1.2 מגה ו1.44 מגה.
כמו כמה וכמה דיסקטים של 360K.
מהר מאוד משחקים התחילו לתפוס יותר ויותר מקום, רובין הוד של סיירה למשל, תפס כ7 דיסקטים של 1.2!
דיסקטים היו אחת המדיות הכי לא אמינות בהיסטוריה. והם היו גם יקרים מאוד. 10 דיסקטים של NASHUA שנחשבה חברה איכותית מאוד עלו כ80 שקל, ואני מדבר על 80 שקל בימים שבהם השקל היה שקל.
בנוסף, דיסקטים נטו לצבור סקטורים רעים במשך הזמן, בגלל טביעות אצבעות, אבק וסתם איכות ירודה של המשטח המגנטי שעטף אותם. מכוון שהם היו כל כך יקרים, אנשים נטו לשמור דיסקטים למשך שנים, וברור שזה גרם לכך שחלק גדול מהדיסקטים של אנשים היו דפוקים.
לא שזה הפריע להם להעתיק כמו מטורפים.
אני זוכר שהייתי הולך לחברים עם שקיות מלאות דיסקטים, וחוזר עם דיסקטים קצת יותר כבדים :).
עוד שיטה להעתיק היתה לשלוח דיסקטים בדואר לחבר מקומבן, ולקבל אותם חזרה מלאים כל טוב.
כמובן שהשיטות האלו גם עזרו להפיץ ווירוסים, שרכבו על הדיסקטים מסביב לעולם.

בסביבות 94 הסידירום התחיל לצבור תאוצה, ומשחקים שהופצו על סידים התחילו להופיע.
כל סידי מכיל כ650 מגה, שזו קפיצה משמעותית מאוד מהדיסקטים של 1.2 ו1.44 מגה שהיו נפוצים עד אז.

כמו תמיד, התעשיה מצאה מה לעשות בכל המקום הזה, וחיש מהר ראינו משחקים כמו Under a killing moon שישב על ארבעה דיסקים, ופנטסמגוריה שישב על שבעה דיסקים (!).
המשחקים האלו לא בדיוק עשו שימוש יעיל במקום :היה תוכן כפול בין הדיסקים, וקטעי הווידאו היו מכווצים בטכנולוגיה פרימיטיבית שלא כיווצה בצורה יעילה כמו קודקים מודרניים.
כמובן, לרוב האנשים לא היה צורב דיסקים, ודיסקים ריקים היו יקרים גם ככה. מצד שני, אנשים עדיין רצו לשחק במשחקים החדשים.
אז איך מעתיקים משחק של 650 מגה עם דיסקטים?
עוקפים את הבעיה על ידי הסרה של תוכן שמן ומיותר מהמשחק, בעיקר קטעי הווידאו. תעשית העתקות המשחקים התחילה לשחרר משחקים בפורמט CD-RIP, מה שאומר שאיזה האקר ישב וגילח מהמשחק מה שאפשר כדי להקטין אותו תוך שהוא מנסה לשמור על כמה שיותר משחק בפנים.
מטבע הדברים, המשחק היה פחות מהנה ככה, אבל עדיף משחק חלקי ממשחק שצריך 500 דיסקטים (נגועים בסקטורים דפוקים) כדי להעביר ממקום למקום.
בד בבד עם גדילת המשחקים, גדלו הדיסקים הקשיחים.
ההרדדיסק הראשון שלי היה בנפח 80 מגה, מה שהיה המון באותה תקופה כי לכל מי שהיה הרדיסק היה 40 מגה.
80 מגה נראה כמו אינסוף מקום כשמשחקים תופסים שניים שלושה דיסקטים של 360K, אבל הרבה פחות כשהתחילו משחקים שתופסים כמה מגה בייט כל אחד.
הדיסק הבא שלי היה 320 מגה, ואז 540, ואז 800, ואז 1.3 ג'יגה.
כל פעם נראה היה כאילו בעית המקום נפתרה.
רק נראה.

כשחלונות 95 הגיעה, כל המשחקים נכתבו עבור דוס ונראה היה כאילו אין הגיון בלהריץ משחק תחת חלונות, שזוללת משאבים.
עם הזמן יותר ויותר משחקים נכתבו לחלונות, ופחות ופחות עבור דוס והיום חלונות היא מערכת ההפעלה עם הכי הרבה משחקים.
חלונות 95 עצמה הגיעה על 13 דיסקטים של 1.2 בלבד, או על סידירום.

בסביבות 95 פורמט חדש בשם MP3 התחיל לצבור תאוצה, כל קובץ מוסיקה שלו תפס כ3-4 מגה במקום כמה עשרות קילובייטים לקובץ מסוג MOD או S3M. ההבדל הוא שMP3 נשמע כמעט בדיוק כמו המקור (טוב, בהשוואה לסטנדרטים של פעם – איכות הקידוד המקובלת היתה די נמוכה כדי לחסוך מקום).
את קובץ הMP3 הראשון שלי ניגנתי על 486DX100 (של AMD), והוא בקושי סחב אותו – כן, פעם ניגון MP3 היתה משימה שלא כל מחשב עמד בה.
הפריחה הגוברת של קבצי הMP3 יצרה צורך גדל והולך בעוד ועוד מקום, כאשר אלבום תפס בMP3 כ50-60 מגה.
כמה שנים עברו, צורבי סידירום הפכו לדבר שבשגרה, וסרטים שלמים התחילו להופיע ברשתות שיתוף הקבצים (בזמנו אי-דונקי, IRC וניוז-גרופס), סרט בפורמט ASF (קודק של מייקרוסופט באיכות מזעזעת) שקל כ300-350 מגה, וכשהופיע הקודק DivX כמעט כולם עברו אליו. סרט בDivX שוקל כ600-700 מגה, אבל האיכות בהשוואה לASF היא אסטרונומית.
עם הזמן גם מהירות העברת הקבצים גדלה, החל מימי המודמים שהעבירו קילובייטים ספורים בשניה וכלה בADSL/כבלים של ימינו שמעבירים מאות קילובייטים בשניה (ובקרוב מגה-בייטים בשניה), כמובן שכשאנשים מורידים יותר הם צריכים יותר מקום.
במשך תקופה של כמה שנים חל שיפור הדרגתי באיכות הסרטים, עד שסרט ממוצע שקל שני דיסקים (1.3 ג'יגבייט) ובשלב מסויים התחילו להופיע DVD-RIPs של סרטים/סדרות באיכות DVD במשקל של כארבעה ג'יגה לRIP.
לפני כחצי שנה פורמט בלו-ריי של סוני ניצח את הפורמט המתחרה HD-DVD של טושיבה, אני לא אכנס להבדלים הטכניים בין השניים, אבל השורה התחתונה היא שברגע שמלחמת הפורמטים הוכרעה החלה פריחה של סרטים באיכות HD מלא (1920×1080).
דיסק בלו ריי מכיל עד 50 ג'יגה בייט, ולא נדיר לראות סרטי בלו ריי שממלאים את הכל.
כמובן – 50GB לסרט זה עדיין לא מאוד פרקטי עבור רוב האנשים, והיום אפשר למצוא ברשתות שיתוף הקבצים גרסאות של סרטי בלו-ריי שקודדו מחדש בקודק H264 ושוקלים 'רק' כ8 ג'יגה לסרט בHD מלא.

היום אפשר כבר לקנות כוננים קשיחים בנפח של טרה וחצי ואפילו שני טרה, שזה יותר מפי חמש וחצי מליון מאשר אותו דיסקט 360K שהיה נפוץ כל כך לפני פחות מ20 שנה.

במבט לעתיד, ברור שלא רחוק היום שנראה מדיות איכסון של פטה-בייט (1000 טרה).
היום זה נשמע אסטרונומי, אבל גם מגה בייט,ג'יגה בייט וטרה בייט נשמעו ככה בהתחלה.
השאלה היותר מעניינת היא מה יהיו הישומים שידחפו את הצורך ביותר ויותר מקום בעתיד.

Facebook Comments

13 תגובות בנושא “ההיסטוריה של הבייט”

  1. כמה הערות (מחנון שעבר גם הוא את התקופה המאושרת ההיא):
    – לא בPC, אבל היו גם פלופים של 8 אינצ.
    – הציפור הקופצת? המשחק המקורי נקרא Q-bert או Q-bit. ממי העתקת את המשחקים שלך?
    – DVDrip מבצע re-encoding לMPEG2 מכיון שיש להגדיל את יחס הדחיסה עקב המעבר מדיסק דו-שיכבתי (DVD-ROM סטנדרטי הוא דו-שיכבתי) לDVD-/+R שמכיל שיכבה אחת ולכן פחות אינפורמציה. או במילים אחרות, יש פגיעה באיכות.

  2. א.
    כששיחקתי בציפור הקופצת (שנקרא – אם לסמוך על השם של קובץ התמונה J-Bird) לא ידעתי אנגלית בשיט, אז תסלח לי אם טעיתי בשם שלו. בשבילי הוא תמיד יהיה "ציפור קופצת" 🙂

    לגבי ריפ דיוידי, אוקיי – תודה.

  3. אה, כן, רובין הוד. דוגמא מושלמת לדרך הקלוקלת שבה עברו קבצים לפני עידן האינטרנט. לא כבלים, לא מודם ולא נעליים. בעצם, כן נעליים. לילד שרק עכשיו קיבל את המחשב הראשון שלו ויש לו בדיוק דיסקט אחד של 1.2 מגה, נדרשו אם אני לא טועה איזה 12 טיולים כדי להשלים את ההעתקה של המשחק. זה היה די מתיש, אבל אם חושבים על זה, זה אחלה כושר. די אירוני, כל הריצות האלה רק בשביל שאוכל לשבת כמו בטטה מול המחשב ולשחק. 🙂

    בהחלט נוסטלגיה. אני מכיר אנשים שהיו להם גם כל מיני טייפים עם קסטות ענקיות, שיכלו להכיל עשרות מגה, בעידן של הדיסקטים של 1.2 ו-1.44, אבל בארץ זה היה פחות נפוץ, נראה לי בעיקר בגלל המחיר הגבוה של הכוננים והמדיות.

    בקשר לעתיד – אני מסכים עם פוק, תלת-מימד ופורנו (רצוי בבת-אחת!). וידאו תלת-מימדי זה משהו שאני כבר מתחיל לראות במציאות, יום אחד זה יהיה ענק. וכמובן, יותר רזולוציה, יותר ערוצי סאונד עם דגימות יותר צפופות. הולוגרמה לכל ילד!

  4. שכחת קצת, לפני ה 360K, היה דיסקים של 120K, הגודל שלהם היה 8 אינץ (והכונן שלהם היה מ-פ-ל-צ-ת):
    http://en.wikipedia.org/wiki/Floppy_disk

    הזיכרון הכי גדול שלי מאז היה שקיבלתי התקנתה של BORLAND C חדש (בזמנו) על לא פחות מ 48 דיסקטים של 1.44" ואיפשהו בדיסק 42 היתה תקלה….

    גם מצחיק איך הגענו מהארד דיסק של 10 מגה, להארד דיסק של 1 טרה באותו מחיר 🙂

  5. סקירה מעניינת ונוסטלגית.
    אגב, דילגת מעט על דברים כמו windows 3.11 שהגיע כמדומני על 11 או 13 דיסקים של 1.44 (3.5 אינצ' כמובן), כך שגם מוזר לי ש-windows 95 הגיע על גבי מספר דיסקים זהה או ממש דומה. לי אישית windows 95 זכור באופן ברור רק מדיסק (יש לי זכרון מעורפל לגבי דיסקט עליו כתוב היה windows 95, אבל ממש לא זכור לי לגבי כמות הדיסקים ואם בכלל נתקלתי בחבילת התקנה כזאת או שהדיסקט שזכור לי במעורפל הוא רק דיסקט האיתחול). נפחו כ-45 מגה בתים.
    windows 98 שהגיע על גבי דיסק, עדיין צורף למיטב זכרוני עם דיסקט (1.44) איתחול, אבל ניתקלתי גם בדיסקים כאלו שכללו boot.

  6. תיקון לגבי דברי בהודעה ממעל:
    1) windows 3.x הגיעו כמובן על גבי דיסקטים 3.5 אינצ'-1.44 מגה, ולא על גבי דיסקים 1.44 (שאגב אין כזה דבר "דיסקים של 1.44").
    2) ה-45 מגה נפח דיסק ההתקנה של windows 95 שהזכרתי, אינו מידת הנפח של הדיסק, אלא נפח הנתונים שהיו על גבי הדיסק. במילים אחורת: נפח קבצי ההתקנה של windows 95.
    Windows NT לגירסאותיו השונות (אני כמובן לא מתכוון לאבולוציה שלהם -Windows 2000/Server xxxx- שכבר קיבלו שמות שונים) נראה לי גם באו על גבי דיסקטים.

  7. יוקס,
    ברור לך שזו לא היתה דוגמא אקראית :).
    זכרתי שעשית לפחות 7 גיחות, אבל אם אתה אומר 12, אתה בטח יודע על מה אתה מדבר.

    דרוש,
    לא שכחתי, זו היתה היסטוריה מנקודת המבט של מה אני ראיתי.
    לא הזכרתי גם את כרטיסי הניקוב ואת הקסטות המגנטיות שקדמו לדיסקטים 🙂

    ישראל,
    לא טרחתי עם חלונות 3.11 אז שכחתי אותו.
    דילגתי גם על כל תקופת הבבסים, שזה הרבה יותר משמעותי.
    לגבי חלונות 95, התקנתי אותו מסידי, והאמת היא שאני זוכר שהוא משהו כמו 52 דיסקטים, אבל בחיפוש זריז ולא מחייב מצאתי שהוא היה רק 13 דיסקטים + דדיסקט בוט. יש לך ראיות למשהו אחר?

  8. אם אצלך הכל התחיל מXT, זה סימן שאתה צעיר 🙂
    למחשב הראשון שלי, סינקלייר ספקטרום היו 48K RAM. מהירות השעון שלו היתה 3.5MHz. טעינת תוכנות התבצעה באמצעות טייפ קלטות ביתי רגיל. למשחק ממוצע היה לוקח כ7 דקות להיטען.
    להעתיק משחקים היה קלי קלות-לוקחים טייפ דבל קסט ומקליטים.
    אחרי זה הם הוציאו חידוש-מיקרו דרייב (http://en.wikipedia.org/wiki/ZX_Microdrive). זה כבר היה משהו-לפחות 85K מקום.

  9. קריאה מעניינת.
    אמנם אני התוודעתי לעולם רק בסביבות חלונות 3.11-95, אבל הערת לי זכרונות שקשורים לאלה 🙂
    "הידעתם שאם מוחקים את כל הקבצים המיותרים ממשחק (הכל חוץ מקובץ הEXE) כדי לעשות מקום לעוד משחקים הוא מפסיק לעבוד?" – הידעת שלחפש עוד משחקים מוחבאים במחשב ע"י לחיצה על כל קובץ EXE שמצאת בכונן C, זה לא רעיון טוב? 🙂

  10. ישראל – ההתקנה של 3.11 לקחה 5 או 6 דיסקטים.

    אני עוד זוכר את התקופה של האטארי והקאסטות. בנוסף את תקופת הקומודור 64 כולל כונן הדיסקטים וטייפ הקלטות (נוצרה איזו אמונה טפלה בחבר'ה אצלנו, שכמעלים משהו דרך הטייפ, צריך לצאת מהחדר, או שהמשחק לא יעלה XD. הכי מוזר שזה עבר כל פעם).

    מה ששיכנע אותי לעבור ל-win95 היה red alert עם רזולוצית ה-sVGA שלו. לראות כל כך הרבה במכה, מבלי לטרוח לעשות SCROLL. התקנתי את ה-95 על המחשב של אמא שלי בלי להגיד לה כלום. זה היה שווה את הצעקות 🙂

    ד"א, המשחק שגרם ל-CDROM לפרוח היה MYST. מי לא זוכר כמה משחקי חיקויי יצאו לאחר המשחק הזה, זה היה מטורף (אישית אני לא סובל את המשחק, אבל קשה להתווכח עם ההיסטוריה והחדשנות שהמשחק הציע)

    ועוד משהו קטן, בצבא אני זוכר שבקורס שלב 9 שהיה לי בבה"ד 7, ראיתי שם דיקים קשיחים ענקיים (מאוד) שכמות המידע שם היה בסביבות 10MB. צחקנו אז על זה כל כך 🙂

  11. אבים,
    כן, צעיר פוחז לח ודביק וכל זה.
    כשבאנו לארץ… 🙂

    נמי:
    הידעת שfdisk יכול למחוק את כל ההרדיסק בצ'יק, ושרק נבל ימליץ לילדון זב חוטם לנסות את fdisk כדי להרחיב את הדיסק עם doublespace?

    חנן,
    דיקים קשיחים וענקיים?
    🙂

  12. אממממ…. אופס? (זאת אחת מהסיבות למה חובה לבדוק שגיאות לפני שליחה)

סגור לתגובות.